נפרדתי מחבר שלי אחרי שנה וחצי ואני שבורה

לפני שנה וחצי הכרתי את אהבת חיי. האהבה בינינו הייתה עצומה מהרגע הראשון. הרגשתי שמצאתי את הנשמה התאומה שלי. הגבר היחיד שבאמת הבין אותי, תמך בי, אף פעם לא הרגשתי לבד איתו, היה סבלני אלי ולמצוקות האישיות שלי, נתן לי להרגיש בנוח לידו ותמיד חיזק אותי מבחינת ביטחון עצמי, אהב את המראה שלי והרגשתי שווה לו ומוגנת איתו. גם כשעשינו אהבה זה היה מדהים והיה רגיש וקשוב אלי.
כמובן שהאהבה בינינו הדדית אבל אני יכולה לתאר רק את הרגשות מהצד שלי.
אה כן הפאנץ'... בתחילת מערכת היחסים שלנו הפריע לו נורא שהיו לי מערכות יחסים בעבר והיה לו קשה לקבל את זה והיה מקניט אותי ויורד עלי וגורם לי להרגיש נורא עם עצמי על דברים שקרו בעבר. כמובן שניתקתי קשר מאקסים וידידים והייתי כולי מרוכזת רק בו. הוא ביקש ממני לדבר על זה עם אמא שלו. הוא רצה שאגיד לה שמפריע לו שהיו לי מערכות יחסים ושהיא תגיד שזה בסדר ותרגיע אותו, שיישאר איתי. עשיתי את זה כי נורא היה לי חשוב שהעניין ייפתר ושנסתדר. אחר כך התחיל להפריע לו שהתדירות של יחסי המין בינינו פחתה בגלל תקופה קשה ומשברים שעברתי והתחיל ללחוץ עלי ולהגיד לי שזה פוגע בו שאני לא רוצה. הבנתי אותו אבל לא הייתי מסוגלת וכל כך רציתי שלא ייחס לתקופה הזאת חשיבות ויבין אותי, שארגיש שגם בלי המין איתי הוא רגוע ואוהב. אחרי חודש כזה הוא הצליח להתבאס אבל בלי לעשות עניין וזה עבר לי. התקופה שבאה אחר כך הייתה מתוחה ורבנו המון על כל דבר פשוט לא הצלחנו לתקשר ולהגיע להסכמה בצורה שלא תפגע באחד מהצדדים... והתחילה מן הדרדרות כזאת, צעקות ואיומים להיפרד ואם פע היינו נפגשים לא פחות מארבע פעמים בשבוע, אז התחלנו להפגש רק בימי שישי וגם אז לפעמים היה מתבטל כי היינו רבים. נפרדנו בספטמבר וחזרנו באוקטובר ושוב נפרדנו ושוב חזרנו עד לחזרה האחרונה בחודש דצמבר. עד מוצ"ש האחרון. מה שקרה שהרגשתי שיש לו בעיית עצבים שאני לא מסוגלת להתמודד איתה, שינויים במצב הרוח שמשפיעים על היחס שלו כלפיי. הוא יוצא משליטה ומדבר אלי לא יפה ולא מכבד, גם כשאני מאופקת הוא ממשיך להתנהג בצורה לא מכובדת ואפילו מקלל. למען הסר ספק גם אני לא טלית אבל אני נורא משתדלת לא להצית ויכוחים מיוזמתי.
דיברנו בלי סוף על העניין הזה ושום דבר לא עוזר. אני חושבת שמגיע לי יותר מבחינת יחס וגם אמרתי לו את זה שמבחינתי שיהיה תפרן רק שיתנהג אלי באדיבות ובאהבה. יש לו נטייה לעצבן אותי בכוונה כשהוא עצבני, וכשאני עצבנית אני פוגעת בו ומעליבה אותו באופן אישי. אמרתי לו שאפסיק אבל גם הוא חייב לא להתפרץ לידי.

זהו. נפרדנו. אני שבורה. הייתה בינינו אש שאני לא יודעת אם אי פעם תהיה לי עם מישהו אחר
אני מתגעגעת אליו נורא וקשה לי שאין לי אותו, במיוחד שאני חושבת על תחושת הפספוס והפוטנציאל שהיה לנו... אני לא חושבת שאי פעם תהיה לי כזאת אהבה עם מישהו, זאת אהבה של פעם בחיים... אני לא יודעת אם זו טעות שנפרדנו או טעות שנחזור...