לא מצליח לעלות, נפלתי ואני יורד רק למטה

שלום רב,
אני יתחיל מלספר את הבסיס:
אני מגיל עשרים משתכר במשכורת של 12-9 אלף, כל החיים חלמתי על אך אני מצליח בחיים
אך אני מתקדם ויבנה את עצמי מבחינה עסקית ושאפתי למעלה, הרגשתי שבאמת יש לי את היכולת.
התחלתי ללמוד משפטים בשנה הראשונה הבנתי שזה לא בשבילי אך הורי לחצו עלי להמשיך כרגע אני בשנה שלישית עומד לסיים.

מאז שהתחלתי ללמוד עיבדתי את העבודה והפסקתי להשתכר בסכומי כסף כאלה יותר נכון הגעתי לתחתית של 2000 שקל בחודש.
היה לי רכב "פאר" שהשבתתי, פתחתי עסק שכשל הפסדתי כסף, עכשיו פתחתי עוד עסק שכושל אבל הכול כושל כי אין לי מוטיבציה יותר לכלום נהרסו לי החיים אני לא יכול יותר.
הלימודים האלה דפקו לי את החיים זה מקצוע שאני לא רוצה לעסוק בו, הכול קרס לי אין לי לא כסף החסכונות שלי הלכו ולא מוטיבציה להמשיך בכלום.
אני לא יודע מה לעשות מפה?

מעבר לכך אני חייב חובות וחתום על חוזה בעסק שהחוזה מופר מהצד השני ואני רוצה לצאת ממנו אך זה בעייתי מנסה לטפל בנושא.

אני כועס על הורי שהרסו לי את החיים בצורה שאיאפשר לתאר אך עדיין לא יודע אך להתמודד עם זה, אני כבר לא מצליח להיתמודד עם כלום זה לא אני כבר מספר שנים יותר נכון שלוש לפי שנות הלימודים שלי, כל החלומות שלי נהרסו, בדיעבד שאני חושב על זה עם כל הכסף שהלך בגלל הלימודים שלא שווים כלום הפסדתי קרוב ל 450 אלף שקל וגם חייתי בעוני רב דבר שלא אמור ליקרות לי כי אני תמיד הייתי חזק, שאפתן והכול נלקח ממני בגלל הלימודים האלה.

אני לא מצליח להמשיך את חיי מפה לא יודע מה לעשות לאן לפנות?

בעסק שיש לי עכשיו אני תותח אך עדיין אנשים מוותרים עלי בגלל הגיל כי הם חוששים והאמת גם אין לי כוח יותר לרדוף ולעסוק בכלום.

אני עובד עצות חשבתי לעזוב עכשיו את הלימודים ולטוס לחו"ל אבל אני שנה שלישית מסיים ונישאר עוד חצי שנה אני תקוע בין הפטיש לסדן ואין לי מושג מה לעשות?

אך אני חוזר להיות עצמי שוב אך אני חוזר להיות הבן אדם שהייתי השאפתן זה שרוצה להצליח ויעשה הכול בשביל זה אך אני יכול לסלוח להורים שלי שלקחו לו 3 שנים מהחיים לחינם למשהו שאני לא יעשה איתו דבר אין לי מושג.

אני בדכאון כבר המון זמן אולי שנתיים ואין לי דרך מוצא.
מה לעשות ?