אחותי יוצאת למועדונים מגיל 13. כואב להורים שלי. מה לעשות איתה?

מאז שאחותי היתה בת 13 (כיום היא בת 16) היא תמיד היתה יוצאת בלילות. בין אם זה מועדון, ישיבות (אלכוהול+סגרויות), מליון ואחד ידידים, חברות רעות והרשימה עודנה ארוכה. ההורים שלי ממש לא ישבו בחיבוק ידיים, הוכיחו אותה (ועד עכשיו) ואמרו לה שזה לא בסדר אך היא המשיכה לצאת.

ושוב, לא משנה כמה הם יושבים איתה ואומרים לה בשיחות ארוכות, שזה לא בסדר להיות בחוץ בשעות כאלה (2,3,4 לפנות בוקר) היא ממשיכה עם היציאות. הם אומרים לה שעכשיו זה הרגע להיות בלימודים, מאשר לצאת בלילה ולישון בבית ספר, ולא אכפת לה. כואב להם לראות בעיניים איך הילדה שלהם מתדרדרת והולכת לאבדון.

וזה לא שהחינוך שהם נתנו לה היה לא בסדר. היא קיבלה את החינוך הכי טוב שאפשר. אף פעם ההורים שלי לא הרימו עלינו ידים, והיסוד בבית שלנו הושתת על ערכים וכנות. זה מה שתמיד היה. היא היחידה הבעייתית, והעובדה היא שכל שאר האחים הולכים "לפי הספר"

היו איתה רק דיבורים. דיבורים. דיבורים. וכמה שהם הציבו לה גבולות, היא מזמן עברה אותם. היום כבר לא רואים אצלה את הגבול.
ובאמת שהם ניסו הכל. לדבר איתה לתוך הרגש, שיחות עם המורה שלה שתדבר איתה בעקיפין, וגם לא עוזר כי היא מקללת גם אותה (*ונה, שר*** וכל הקללות למינהן). הם הראו לה שכואב להם שהילדה שלהם נפגשת עם גורמים לא בדיוק נחמדים... והיא עדיין ממשיכה וכמובן שכשאני מדברת איתה, לא יוצא מזה כלום. כי היא שמה עליי פס

יש לציין כי ההורים שלי לא אסרו עלייה לצאת, רק קבעו לה באיזה שעה לחזור (עד 12,1) והיא הייתה נסחפת חוזרת ב6 בבוקר, ואז ההורים שלי היו נפגעים ואומרים לה שהיא שברה את האמון ביניהם. היא מצטערת ומבקשת סליחה, אך יום לאחר מכן חוזר חלילה.
מה שבאמת שבר את קש הגמול הוא ששלשום אבא שלי שוב הוכיח אותה על שחזרה מאוחר, היא אמרה שיותר היא לא תצא, ותוך כדי השיחה איתה אבא שלי נחנק, התמוטט ונפל על הרצפה. במזל לא קרה לו כלום, ואחרי שהיא ראתה את זה מול העיניים שלה היא בכתה ונשבעה שהיא לא תגרום לו לצער עוד. ואז אתמול היא שוב יצאה וכבר לאבא שלי לא היה כוח. והכי כואב לו כי הוא במשטרה ועוסק עם נוער בעייתי, כאשר יש לו בת בעייתית והוא יודע בדיוק מה הולך עם הנוער היום.

באמת. ההורים שלי ניסו את כל השיטות שבעולם כדי שלא תעשה שטויות (עישונים, אלכוהול ועוד הרבה דברים גרועים אחרים) אבל היא עדיין ממשיכה. ולי כואב לראות מול העיניים את ההורים שלי מתים מצער. מה אפשר לעשות?