כשאני קונה בגדים אני מרגישה שבגללי למשפחה אין כסף

לפני כמה זמן קראתי כאן על ילדה שכתבה שהמצב הכלכלי שלה לא תואם את הסביבה שלה , וקצת הזדהיתי איתה , רק שאצלי הסיפור טיפה שונה , בכל מקרה , חשבתי לעשות כמוה ולשתף. לא כי אני מצפה לתגובות מסוימות אחה פשוט כי באלי לשתף את זה עם מישהו.
המצב הכלכלי בבית בשנים האחרונות השתנה , כבר לא מה שהיה פעם. הפכנו להיות ממשפחה עמידה למשפחה בחובות. אז חוסכים.
גדלתי על מותרות , ועכשו זה נעלם לי. דיי קשה לי עם זה בתוך עצמי , אבל כלפי חוץ אני משתדלת לא להתלונן ..
כמובן שחוסכים , ואני קונה בגדים מעטים ולעיתים מאוד רחוקות. אני גרה באזור יחסית יקר (הבית נשאר מהתקופה שבה המצב הכלכלי היה יותר טוב) וכל החברות שלי טסות לחול , קונות בלי הפסקה , בתי קפה , חדר כושר .. ולי אין כל את זה.
בקיצור אחרי שהבנתם בערך את המצב שבו אני נמצאת , בטח אתם מבינים שכשאני הולכת לקנות בגד אז אני מאוד מתרגשת ונלהבת , כי זה משהו שבאמת קורה לי פעם ב אני מעדיפה ללכת לקנות בגדים עם אמא שלי ולא עם חברות כי אני מרגישה יוצר בטוחה ככה .. אני לא נהנת לקנות עם חברות שלי בגדים.
הבעיה היא שכל פעם שאני אוהבת משהו אז אמא שלי יורדת על הטעם שלי ומבקרת אותי. והיא לא מסתפקת בלהגיד שהבגד לא לטעמה , אלה ממש מעליבה אותי אישית שאני לא מבינה כלום וישלי טעם גרוע ואיך בכלל העזתי להגיד שדבר כלכך מכוער(בעייניה) יפה. אני מניחה שהבעיה נובעת שהטעם שלה הוא יותר קלאסי כזה ושלי יוצר צעיר וחדשני. בסופו של דבר גם כשאני קונה משהו היא עושה לי רגשות אשם על שבזבתי עוד כסף( אני קונה בדרכ רק דברים שאני צריכה ולא דברים שאני סתם אוהבת בחנות) ואני באמת כלכך נעלבת ממנה על הירידות שלה ועל הפרצופים שהיא עושה .. היא גורמת לי להרגיש שבגללי אין להם כסף.
חשוב לציין שאני קונה בחניות לא זולות במיוחד (טופ שופ , זארה , אברקומבי וכדומה - אני פשוט רגילה לקנות בגדים איכותיים יותר ולא מסוגלת ללבוש משהו מהשוק. אני יודעת שזה שטחי אבל אני לא מסוגלת ... אני מעדיפה קצת ואיכותי מאשר הרבה וזול , כנל גם לגבי אמא שלי )
למי שתהה אם אני עובדת - אז אני עובדת בחופש פסח ובחופש הגדול , ואני חוסכת כל שקל לרישיון , כי אני יודעת שההורים שלי יתקשו לממן לי את זה , אז אני חוסכת לעצמי. מעדיפה רישיון על בגדים שיזרקו תוך שנתיים לפחות.
אם חברות אני לא מסוגלת לקנות .. אני מרגישה כאילו הן לא אומרות לי את האמת או מטעות אותי , ואני לא סומכת עליהן בקטעים האלה ..אני לא נהנת לקנות איתם. אני מרגישה יוצר בנוח אם אמא שלי למרות שהיא מעליבה אותי ..
ההורים שלי מדהימים ולא חוסכים ממני כלום , אבל כואב לי שאמא שלי יודעת כמה אני מתרגשת לקראת כל בגד שאני קונה (כי גם ככה אני גרה בסביבה של אנשים טחונים וקשה לי להשתוות אליהם ) והיא הורסת לי את ההנאה. תאמת שאני פחות נעלבת שההתרגשות מהבגדים יורדת , אלה נעלבת מהיחס של אמא שלי. אני מרגישה רגשות אשם על כל שקל שאני מוציאה , והיא עושה לי את הרגשות אשם האלה במבטים ובתגובות שלה. מרגישה כאילו בגללי נגמר להם הכסף , למרות שאני באמת מבזבזת ממש קצת ...הרבה פחות מבת נוער רגילה במעמד הביניים.