נמצא באחת מנקודות המפנה החשובות בחיי ואני לא מצליח להחליט לבד, מה לעשות?

היי,

הקדמה, למי שמתעניין לפני שאני מגיע לנקודה:

אז אני בן 19, לפני בערך 8 חודשים השתחררתי מהצבא אחרי ששירתי שם תקופה, ומיד אחרי השחרור עברתי לגור לבד והחלטתי להתעסק רק בדבר שאני הכי טוב בו ושאוכל להצליח בו בעתיד - מוזיקה.
היו לי פרויקטים מעולים שרק רציתי לסיים ולשחרר, ולהפוך את השנה הראשונה אחרי השחרור לשנה משמעותית שתתחיל קריירה מוזיקלית.
והצלחתי לעמוד בציפיות שלי. פרסמתי שירים ורמיקסים, התחלתי להתעסק בעבודה בתור דיג'יי בזכות עזרה מהשותף שלי לדירה, והכל הלך אפשר להגיד לפי התכנית. חוץ מבעיה אחת.
נכנסתי לדכאונות. היה לי קשה לקום בבוקר ולדעת שאני חייב לנהל הכל לבד. ניסיתי לקחת ימי חופש, אבל הימים הפכו לשבועות, והתחלתי להרגיש שאני מכריח את עצמי להתעסק במקצוע הזה. אבל ידעתי גם שאם אתן הכל ולא אקח ימי חופש, יש סיכוי שאצליח בגדול. נהיה לי קשה גם מבחינה כספית לבזבז את הכסף על הקלטות וזמרים ולא לחסוך לדברים אחרים שאני אוהב כמו בגדים וטיולים.

זאת ההקדמה, והיום:

השנה הזאת עברה מהר, והחלטתי לפחות לעשות משהו עם הזמן שאני מבזבז ולהתחיל ללמוד לפסיכומטרי שאעשה ביולי. זה גם גרם לי לחשוב שאולי עדיף שאתחיל ללמוד לתואר ראשון כבר מאוקטובר הקרוב. בקצרה - אחרי בדיקות שעשיתי וביקורים במכללות כנראה שהתחום שהכי מתאים לי יהיה תואר ראשון בניהול ותקשורת באוניברסיטת תל אביב.
אבל בתוך תוכי אני מרגיש שאני רוצה להצליח בתחום אומנותי, כמו קולנוע, מוזיקה, כתיבה. אני משכנע את עצמי שלא אוותר על החלומות האלה, ושאוכל לשלב אותם יחד עם הלימודים שלי. ואולי אפילו שהלימודים ידרבנו אותי ויפתחו לי עולמות חדשים לכתוב עליהם, ויכירו לי אנשים חדשים שיהוו חלק חשוב בחיים שלי.
אני מרגיש גם שהתואר תמיד יוכל להיות כרית נוצות שתשמור עלי בזמן שאני מתעסק בדברים אחרים. ואם אפול, תמיד תהיה לי עבודה שאוכל למצוא.

אני רוצה להתפתח בעוד מקומות, להכיר דברים חדשים, להרחיב אופקים ולהיות מאושר. אבל אני כל כך צעיר, ואני לא קרוב ללדעת מה טוב לי.
האם להתחיל את התואר התובעני הזה ולקוות שאחרי 3 שנים אתפתח למקומות חדשים, או ללכת לכיוון של מוזיקה וכתיבה והשקיע בזה עוד שנה?
אילו עוד אופציות קיימות שבכלל לא חשבתי עליהן?

*אגב, תואר ראשון בקולנוע לא אופציה, כי זה תואר מיותר בעיני.