יש לי מגבלה שמונעת ממני להיות מאושרת . הייתה לי תקופה ארוכה של בדידות, כל מני בעיות שנבעו מדברים שונים וגרמו לי להידבק למסך . לברוח לשם . עם הזמן הראייה שלי לרחוק נחלשה, קניתי משקפיים אבל כל כך סבלתי איתן (המשקפיים שלי מאוד נוחות, זה קשור לאביזר הזה בכללי) שהעדפתי לוותר עליהן לגמרי . ביקשתי מאמא שלי המון פעמים לשקול עדשות כאפשרות, לפחות בבית ספר או כשאני יוצאת החוצה מהבית . ואשתדל באמת להתרגל אליהן (זה פשוט סיוט, מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי ויסות חושית, אז עכשיו אני צריכה להיות תלויה באביזר המציק והלא טבעי הזה?) . היא אמרה שתחשוב על זה, אבל עכשיו, אחריי שהמספר שלי מאוד גדל (אני רואה נוראי, רק ממש מקרוב אני רואה בסדר, אבל מרחוק? כלום), היא לא מפסיקה לנדנד לי לצאת החוצה למרות שהיא יודעת שהסיבה היא הראייה שלי . (אני לא הולכת לבית ספר, סיפור ארוך, עוברת שנה הבאה) . זה כבר התחיל להשפיע עליי, אני לא יוצאת החוצה, שוקעת בדיכאון, זה משפיע על הבריאות שלי ועל העיניים מאוד . כי אני כל היום בבית מפני שאני לא רואה טוב, אבל בגלל שאני בבית אפשרות עיסוק היחידה שיש לי זה הפלאפון, מה שגורם לי להתעוור אפילו יותר . אני כל כך מפנטזת על לנסוע לים, בלי דאגות, לראות טוב ובריא, כמו שצריך . ניסיתי כבר כמה פעמים לנסות לשים משקפיים, אני לא יודעת למה, זה מרגיש כל כך לא נוח וטבעי . מה לעשות? אני פשוט לא חיה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025