לספר או לא לספר... ומתי? זאת השאלה

היי כולם, פעם ראשונה שלי פה... אחרי שחפרתי ׳קצת׳ באתר מסקרנות הגעתי למסקנה שגם לי יש סיפורים ושאלות ותודה לעונים.
אז ככה, העברתי את רוב חיי הבוגרים ב2 מערכות יחסים מאוד מאתגרות ולא טובות שככל הנראה נבעו מהערכה עצמית סופר נמוכה, אבא שלא ממש חינך אותי לקבל כבוד וגם לא יכולה להתעלם מהעובדה שהוריי הגרושים לא היוו דוגמא אישית טובה לאחר שנשארו בנישואים נטולי אהבה כמעט 25 שנה. כבר מגיל 10 בערך ידעתי לזהות שמשהו לא תקין בחיבור הזה שלהם, למזלי הנזק שנגרם היה מופחת בגלל המודעות הזאת. נראה לי.
עכשיו, ברור שלכל אחד יש את הניסיון חיים שלו ואפשר לתרץ מיליון ואחת פעמים למה יצאנו כמו שיצאנו וברור שאפשר לעבוד על הכל... זה לא פשוט. אבל אני מנסה.
אבל אני סתם מקשקשת עכשיו...
אז הכרתי ממש במקרה את החבר הנוכחי והרציני השלישי שלי.. (בן 31)
התחיל די חלש, נשיקות גרועות למדיי!! שפעם היו המדד שלי להכל. חוסר משיכה אליו.. אבל ידעתי שהוא בחור טוב וידעתי מהעבר שלי שקשרים שהתחילו בטירוף ואהבה, נגמרו מזעזע, אז הכרחתי את עצמי לא לוותר על הבחור המקסים הזה רק כי זה לא מרגיש זה..
לא קרה בינינו שומדבר מיני במשך חודש ועדיין הרגשתי שהמשיכה פשוט לא שם. הגיע שלב שאמרתי לעצמי שזה לא פייר כלפיו וגם כלפיי לבזבז את הזמן שלו או להשלות אותו.. אז עמדתי לחתוך את הקשר אבל קרה שחזרנו שיכורים איזה ערב לדירה שלו ושכבנו. ופתאום הכימיה התפרצה לה לאוויר ואחרי חצי שנה בערך כבר התוודנו באהבתנו. ותודה לאל שלא חתכתי.
בכל מקרה, אנחנו כבר שנה בערך ביחד. אפשר להגיד שכמעט גרים ביחד. לא היה שום דיבור על חתונה שאולי יכלו להיות ׳לגיטימיים׳ בגלל הגילאים שלנו, מלבד פעם אחת שבמהלך ויכוח קל הוא זרק שחתונה זה רחוק ממנו ואי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד.. (כי הוא חשב שאני כועסת/מבואסת עליו בגלל שלא העלנו את הנושא כשבתכלס התבאסתי על משהו קטן אחר ולא קשור בעליל).
בכל מקרה, אני לא לחוצה להתחתן והגיל לא כזה פקטור בשבילי ואני מעדיפה להתחתן עם מישהו שאני מאמינה שאני אוהב גם כשאני אשנא אותו.. כי אני לא רוצה להתחתן רק בשביל להתגרש. למרות שברור שאנשים משתנים ואי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד.. באט יו גט מיי פויינט.
אבל הסיבה העיקרית לזה שאני לא לחוצה ואני מאמינה שהרבה בחורות אחרות כן היו לחוצות בגילי, היא בעיקר בגלל... שאני לא יכולה להיכנס להיריון. יש לי בעיה בשחלות ואין לי ביציות.. אם אני אי פעם אחליט לעשות הפריה אז יש סיכון בריאותי קל ובכל מקרה, תמיד הייתי בעד אימוץ וכנראה שבזה אבחר כשהשלב יגיע.
ועכשיו באמת לשאלה שלי,
עוד לא סיפרתי לבחור שלי על כל עניין ההיריון, אימוץ וכו׳ כי מצב אחד אני חושבת שזה אולי מוקדם מדיי ומצד שני אני מפחדת מהתגובה. אחרי שאתם יודעים את רקע הקשר שלנו הייתי שמחה שבחורים יגידו לי באיזה שלב של הקשר או לחילופין מתי ולמה הם היו מעדיפים לשמוע את זה וכמה זה היה משפיע על השיקולי שלהם להישאר בקשר. ברור שאהבה זאת אהבה ואם בגלל זה הוא יוותר אז זה מראה לי שהוא לא באמת אוהב אותי מספיק... ובנות כמובן אשמח לדעתכן גם ובנוסף לדעת מה הייתן עושות במצבי.

תודה רבה ומתנצלת על החפירה.