מרגישה שאני לא עושה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי, לא מנצלת את הגיל לא עושה כלום וזה מכניס אותי לתסכול

לא מצליחה למצוא את המשמעות שלי בחיים. אני מרגישה שיש לי משמעות , גדולה. אבל לא מצאתי אותה עדיין.
הייתה תקופה שרק הקשו עליי כי אנשים צחקו עליי, הייתה תקופה בה אנשים אמרו שאני ענייה כלכך התביישתי ולא ידעו שאחד ההורים שלי היה חולה מאוד והיו קשיים.. היו לנו קושי ממש במשפחה, הייתי אצל פסיכולוגית ולמרות שעבר לא קל לי עדיין,
חברות שלי בגדו בי המון, במיוחד עם אנשים שאהבתי, עם הבחור שאהבתי.. התקפי חרדה שהלכו וחזרו, לא ישנתי בלילות, לא היה לי חשק לכלום רק בכיתי וכל פעם שהרגשתי שההתקף בא, הלכתי לישון. זה פגע בי המון, התחלתי לפחד לדבר להביע את דעתי להראות את עצמי, שמסתכלים עליי זה יכול להלחיץ אותי מאוד, מערכת החיסון שלי נפגעה בגלל זה לא הייתי הרבה בבית ספר. למרות הכל הצלחתי לשנות את עצמי המון.
שום דבר לא הצליח לעזור לי גם הסביבה שאני נמצאת בה לא משפרת את ההרגשה שלי, וברור שאם יכולתי לשנות אותה הייתי משנה רציתי לעבור כלכך הרבה פעמים מהמקום שאני נמצאת בו כרגע, להתחלה חדשה נקייה אולי יותר טובה שלא יגרום לי להרגיש ככה אבל לא תלוי בי. ואני עדיין מחפשת את המשמעות שלי בחיים, רוצה לעשות את הדברים שאני אוהבת שאת חלקם קשה לעשות בגילי כרגע ולמרות הכל יש לי המון חלומות שאני בספק אם אצליח להגשים אותם. למרות שהבטחתי לעצמי לא לוותר. קשה לי מאוד במיוחד אחרי כל מה שחוויתי.
אני טיפוס די כבד -המצבי רוח שלי והגישות שלי משתנות נורא מהר. הדבר היחיד שאני מרגישה לגביו בטוחה הוא המראה שלי. ואני לא אוכל לעשות איתו כלום. יש לי ביטחון עצמי סביר+. שאני עושה בחירות זה יכול להכניס אותי לבאסה מטורפת אם אני מבינה שטעיתי אני יכולה ממש לקחת את זה קשה. כי שוב זה יוצא שאני לא עושה כלום.
לפעמים אני יכולה להרגיש שלעומת הסביבה, אני פשוט לא טובה בהמון מובנים. הצבא גם עזר לי להבין את זה.. -הציונים המיונים והכל-.
הייתה תקופה שהיה לי טוב וזאת הייתה התקופה שהיו לי המון חברים ויצאנו הרבה ביחד והיה לי פשוט טוב, לא חשבתי על הדברים האלה בכלל. עכשיו שזה נעלם, אני מגיעה לעוד נקודה בחיים שלי של -מי אני? -למה אני מרגישה שאני לא עושה כלום עם עצמי?- איך אני אוכל לשנות את התחושה הזאת? -
ומה עם הריקנות הזאת שנכנסת ויוצאת ממני.
וברור שאפשר להאשים את גיל ההתבגרות כרגיל .. ואני מודעת לזה שזה יעבור יום אחד, אבל אני רק נערה יש לי המון לעבור. אבל זה לא אומר שהקושי לא אמיתי,
זה מתסכל.

מה לדעתם אוכל לעשות בשביל לשפר את התחושה הזאת?