חוויתי שינוי ענקי בחיים ומרגיש תסכול שאי אפשר לתאר במילים, הרסתי לעצמי את החיים בידיים

אני גל, בן 14.5, בן יחיד להורים גרושים וכיום גר עם אבא שלי. אמא שלי גרה באיזור ירושלים ואבא שלי גר במרכז עם בת הזוג שלו.
המצב הכלכלי של אבא שלי כרגע לא טוב ובהמשך אסביר.

ההורים שלי התגרשו כשהייתי תינוק ואמא שלי גידלה אותי עד לפני חצי שנה. לא יכלתי לחיות עם אמא שלי כי היא הייתה מאוד אובססיבית כלפיי ואפשר פשוט לסכם ולהגיד שבתפיסה שלה הייתי ילד בן 3. היו לה המון התפרצויות עצבים אליי ואלימות פיזית ומילולית ולא יכולתי לעמוד בזה יותר, והכל נגמר כשבסופ"ש שהייתי אמור להיות עם אמא, נסעתי לאבא וכשחזרתי היא לא פתחה בפניי את הדלת. ביקשתי מאבא שלי לעבור לגור איתו ואני גר איתו כבר 5 חודשים בערך (חוץ מתקופות שישנתי אצל סבתא שלי מצד אבא לפעמים). בחודש מאי עברתי לבית ספר בעיר שבה אבא שלי גר. מבחינה לימודית וחברתית אני מסתדר בבית הספר.
בת הזוג של אבא שלי, שאקרא לה סיגלית,
עובדת סוציאלית, והייתה עובדת עם עבריינים (נוער ומבוגרים) והיא אישה קשה מאוד.
במהלך הזמן שאני גר בבית שלהם אני והיא רבנו מס' פעמים.
היא ואבא שלי לא גילו התחשבות במצב שלי ושאני צריך להסתגל להרגלים שלהם, שזה לוקח זמן.
היא טוענת שאני עצלן, פרזיט, לא עושה כלום בבית, חוצפן, לא מכבד את ההורים שלי.
לא הייתה לה בעיה במהלך ריבים לזרוק לי משפטים כמו "אני מבינה למה אמא שלך לא הכניסה אותך לבית" והיא ירדה לרמות מאוד נמוכות, עלובות ורדודות. היא הייתה משפיעה על אבא שלי בדעתה שאני צריך ללכת לפנימייה (מיותר לציין שעברתי למשמורת שלו והוא בחר לקחת אותי תחת חסותו!).
אפשר לומר שהבלגתי על זה. לפני חודש וחצי טסנו אני, אבא שלי וסיגלית להולנד לביקור הדודים שלי.

סיגלית שינתה את דעתה חודש לפני הטיסה ואמרה שהיא לא רוצה לטוס בגלל ש"אני מתנהג כמו ילד קטן וצריך לדאוג לי לכל שטות" והיא לא רוצה לסבול את זה. אבא שלי התחנן אליה שתצטרף לטיול ובסוף היא באה. לפי דעתי היא אישה שתלטנית, אגואיסטית, נצלנית, כפויית טובה, מניפולטיבית, קריזיונרית ועושה טרור בבית כל שני וחמישי. (אבא שלי הסכים עם הדברים שכתבתי למעלה באיזשהי צורה).

בתקופה האחרונה היא הייתה מאוד עוקצנית ורעה אליי ולא הגבתי לה. בשבוע שעבר היא ואבא שלי יצאו בערב ואני בינתיים נכנסתי לחדר שלהם בשביל להסתכל במראה כי אין לי מראה בחדר והמראה באמבטיה לא עוזרת לי.
היא בדיוק עלתה הביתה וצעקה עליי "מה אתה עושה בחדר שלי?" אז עניתי לה ברוגע. 5 פעמים היא צעקה עליי את אותו משפט אז אמרתי לה "זה גם החדר של אבא שלי" והיא אמרה לי משהו כמו "לא צריכה את הטובות שלך ושל אבא שלך" ויצאה מהבית להורים שלה שגרים מולנו.
יום למחרת היא כבר לא הייתה בבית.

ביום שבת לא הייתי בבית וכשחזרתי התברר לי שהיא באה לבית עצבנית ושברה לי דברים בחדר והפכה אותו. באותו יום אבא שלי היה עצבני אבל אחר כך זה עבר לו. הוא איש עדין מאוד ומסוג האנשים שצריכים שבת הזוג שלהם תשלוט עליהם.
הם כנראה נפרדים וסיגלית מאשימה אותי בזה ומשפיעה על אבא שלי.
אני אציין מספר נקודות חשובות:
- הדירה של אבא שלי וסיגלית היא שכורה וישנה ואין לי שולחן כתיבה. אני ישן על ספה נפתחת ואין לי מצעים שאלה דברים שטחיים שאני מצליח להתמודד איתם בינתיים.
- פנימייה לא באה בחשבון, שקלתי את האפשרות הזאת המון.
- אין אפשרות לחזור לאמא שלי
- לדעתי סיגלית לא טובה לאבא שלי אבל בשבילו היא במקום הראשון.
- סיגלית טוענת שאבא שלי לא יודע לחנך אותי, (הוא יודע והוא מצליח אבל הוא כל הזמן תחת עין בוחנת וזה משפיע עליי בדרך עקיפה)
- סיגלית אמרה במפורש שמפריעה לה הנוכחות שלי בבית ואבא שלי שתק על זה
אני לא מבין מה עשיתי לעצמי, עברתי ממקום שלא היה לי טוב בו למקום יותר גרוע.
אני מנסה לברוח מכל זה לצערי בדרכים לא טובות
אין לי איפה להיות, אין לי מקום שאפשר לקרוא לו "בית", אני מרגיש ריק, אין לי באמת סיבה לחיות אם אני לא בסדר העדיפויות של האנשים שצריכים לדאוג לי. אין לי מושג איך לצאת מהמקום הנורא הזה שאני נמצא בו. בתור אחד ששמר המון בבטן והצליח להתמודד עם דברים גרועים, זו נקודת השפל הכי גדולה שהייתה לי. אני לא רואה שינוי לטובתי אז מבחינתי מיציתי את החיים שלי. אין לי ציפיות יותר מאף אחד.