שונא את החיים ואת זה ששכבתי עם יותר מידי גברים שבכלל לא הכרתי...

אז אני בן 15 עוד מעט 16 ואני גיי, ואני מקווה שתוכלו לעזור לי...
אז.. אני פשוט שונא את החיים שלי אני שונא את זה שאין לי חברים שאין לי כלום שאני הולך לבית ספר ואני תקוע לבד בלי אף אחד לידי אני שונא את זה שאף אחד לא רוצה להיות איתי ואין לי מושג למה אני שונא את זה שאני צריך להיות לבד כל שנה בלג בעומר מכיתה ז אני שונא את זה שהאנשים היחידים שאני מדבר איתם בוואטסאפ זה אנשים שאני מכיר מכל מיני אתרים...
אז בגלל זה בגלל כל הדברים האלה לצערי עשיתי דברים מפגרים שאני לא אוכל לשנות או לשכוח.. יום אחד נמאס מכל הדברים האלה מזה שאני לבד שאף אחד לא מדבר איתי שכולם שונאים אותי אז... הלכתי לאתר כלשהו וחיפשתי מישהו נורמלי להפגש איתו ולדבר איתו אז דיברנו שעה שעתיים באותו אתר ונפגשנו יום לאחר מכן.. הברזתי מהבית ספר שעתיים הלכתי למקום שקבענו שנפגש ויצא ששכבנו נפגשנו שוב רק כדי לשכב ואני לא ישקר אני רציתי את זה לא התנגדתי..
אז המשכתי להפגש עם גברים כי מה? מה כבר יש לי לעשות? וככה זה היה כל שבוע הברזתי באתו יום שהיה את כל המקצועות האלה שאף אחד לא שם לב המחנכת לא נמצאת והלכתי כדי להפגש איתם... שיקרתי להם לגבי הכל לגבי השם הגיל הכל..
הם רצו רק לשכב וגם אני אני לא ישקר פה רצית את זה רציתי להרגיש שמישהו אוהב אותי שמישהו רוצה להיות לידי לחבק אותי שאני כן יפה לא מכוער כמו שהילדים האלה אמרו לי.. אז המשכתי להפגש עם גברים ובבקשה אל תשפטו אותי אני לא יודע למה עשיתי את זה אבל זה הרגיש לי כל כך נכון כל כך בטוח...
אבל גם פה טעיתי במקום שהרגשתי שאני הכי צודק טעיתי... שכבתי בפעם הראשונה עם מישהו שאני בקושי הכרתי 3 שעות ואז המשכתי עם זה ושכבתי עם יותר מ10 גברים.. שאני בקושי מכיר..
אז אני יודע אני לא יכול לשנות את זה אין ל מה לעשות עם זה כבר הפסקתי להפגש עם גברים לא נפגשתי עם גברים כבר שלושה חודשים לפחות אבל אני רוצה להפגש אתם עוד פעם אני מרגיש כל כך לבד אני כל היום בבית אין לי מה לעשות אני ישן בצהריים מנסה להעביר את היום הארור הזה איכשהו אז אני רוצה שוב להפגש שיחבקו אותי שיאהבו אותי אני רוצה להבריז מהבית ספר שוב כדי להפגש איתם אבל מצד שני אני לא רוצה כי אני לא יודע אני פשוט לא רוצה.. מה לעשות?
אני יודע שזה ארוך.. סליחה :/ ותודה אם קראתם הכל...