למה אנחנו חייבים להתנהג כפי שהחברה שלנו מכתיבה לנו?

הי.. זה הולך להיות פריקה..
נמאס לי ! נמאס לי שאני מרגישה צורך כל הזמן לרצות אחרים! להיות כמו אחרים! להתלבש כמוהם! להתנהג כמוהם!

למה אני חייבת להתנהג ככה כי אני יודעת שרק ככה יקבלו אותי? למה לא אוהבים אותי כמו שאני? למה אני תמיד אהיה הילדה הזו שלא צריך לחכות לה.. שלא צריך לשמור לה מקום.. שלא חושבים עליה.. שהיא בלתי נראת..

אני פשוט לא מסוגלת לעלות לתיכון כשאני במצב הזה.. יש לי הכל נכון? כל הציוד שלי כבר מוכן לבית ספר, הספרים, המחברות, הבגדים.. חיפשתי גם כל כך הרבה זמן קלמר שיתאים לי והיום מצאתי! אז הכל חייב להיות מושלם!! אז למה אני מרגישה חרא עם עצמי?!?!?!

זה ככה מאז שהגעתי לכיתה ז'.. החלטתי שאני עוזבת את כולם ועוברת לחטיבה אחרת.
כל השנה היתה חרא. רציתי לעבור לחטיבה של הילדים מהיסודי.. כל לילה בכיתי על זה שאני מרגישה לבד ולא רצויה..
אחרי פסח בכיתה ז' אני זוכרת שריל שהוא הכל הסתדר.. מצאתי לעצמי את חברות שלי שניסיתי להתחבר אליהן כל כך הרבה זמן ולא מצאתי דרך.. והיינו ביחד עד עכשיו.

אני לא זוכרת אם זה היה בכיתה ז' או ח' אבל היתה ילדה בכיתה שלי שגם כן הרגישה לבד..
אני זוכרת שהיא התחילה לבכות ואמרתי לה בואי נצא לדבר וקניתי לה טוסט בקיוסק והיא בכתה וסיפרה לי שהיא חותכת.. לא כל כך הבנתי אבל הדבר הזה נורא חיבר בנינו ותמיד הרגשתי שיש בנינו חיבור..

תמיד רציתי להיות חלק ממשהו.. תמיד הייתי צריכה להילחם על זה.. אני לא מהאנשים שהקטע החברתי בא להם בקלות.. אני תמיד חייבת לחייך בכוח למרות שאני לא תמיד רוצה, אני תמיד חייבת להיראות שמחה למרות שלפעמים אני לא..
ואף פעם הדברים האלה לא עזרו לי.. תמיד נשארתי לבד ותמיד הייתי הילדה הזו שאין לה ליד מי לשבת באוטובוס בטיול השנתי..

ועכשיו אני מתחילה שנה חדשה בבעיות חדשות:
- איו לי חברים לעלות איתם לתיכון
- הפרעות אכילה, ocd וביטחון עצמי ברצפה..
- אני נפוחה מהשפעות של סטרואידים שלא עוזרים לביטחון העצמי שלי..

והכי גרוע.. שאין לי עם מי לדבר על זה.. יש לי רק ידיד אחד שהולך להיות איתי בכיתה שהוא היחידי שאני סומכת עליו.. אבל יש לו עוד חברים חוץ ממני.. והוא לא ירצה תמיד להיות איתי..

אין לי על מי לדבר, אני מוצאת את עצמי יושבת בחדר באחד בלילה ופורקת לאסק פיפל כי אני מרגישה חרא עם עצמי וחסרת ביטחון והדבר היחידי שאני רוצה כבר לעשות זה ללכת לישון ולהתחיל עוד יום בלא לעשות כלום כי אין לי חברים להפגש איתם..

אלה החיים שלי.. הייתם רוצים להיות חברים שלי?