משתחרר עוד חצי שנה, לא יודע מה לעשות ומאיפה להתחיל...

היי.
אז ככה,אני בן 21,משתחרר בעוד כחצי שנה.
המעגל החברתי שלי דיי מצומצם,לא שאין לי חברים יש,אבל בגלל שלא הולך לי עם בנות(לא הייתה לי בחיים חברה)כשהחברים נפגשים עם בנות הם נמנעים מלקרוא לי,וגם כשיש איזה ישיבה עם כל החברה אז אני מגיב באדישות כלפי אותם בנות,את האמת?,הם לא ממש מעניינות אותי.
גם בכללי אני לא אחד שהולך לו טוב עם בנות,זה לא שאני כזה מכוער,פשוט אני נמוך וזה קצת הוריד לי את הביטחון שהייתי בתיכון,היום זה כבר לא ממש מפריע לי אני דיי שם זין על זה ומחפש בנות בגובה שלי כשאני מתחיל עם בנות במועדון לצורך העניין.
אני תכף משתחרר ואין לי עוד כיוון בחיים,אני רוצה לנוח,אני גם מאוכזב מהמשפחה שלי,אבא שלי חולה סכיזופרניה והוא לא מדבר עברית,והמצב האבסורדי פה הוא שאני גם לא דובר רוסית,אני לא כ''כ מתקשר איתו בגלל קשיי שפה לצערי,הוא בן אדם דיי סגור בגלל המחלות הרבות שיש לו ואני מרגיש שבגלל שהוא דיי מופנם אז גם רוב הדברים האלה עברו אליי,כמו זה שאני נמצא בחדר עם אנשים ואני לא מאלה שמדברים,וגם כשאני מדבר אני קצת מגמגם. או גם זה שבגלל שהמצב הכלכלי שלנו בבית היה דיי גרוע כשהייתי בתיכון אז זה מנע ממני הרבה פעמים לצאת עם חברים למועדונים לדוגמא,או סתם לעשות את הטיול של לפני צבא וכל אלה,כל מיני דברים קטנים שמעצבים לך את האופי לטובה,אז בגלל שלא עשיתי את הדברים האלה בגיל המתאים אני מרגיש שגלל זה אני די מופנם.
אני שוקל אחרי צבא לעשות טיול לתאיילנד לבדי,רק בשביל להרגע ולהיות עם עצמי,לצבור קצת ביטחון וניסיון שם,להיות עם הבחורות המקומיות עם כמה שזה נשמע פתטי,לחזור אחרי טיול של חודש ולעזוב את הבית ולהתחיל לעבוד באילת,אני לא סובל את המקום שאני גר,אין פה כלום(חור בדרום),להשתקע תקופה קצרה באילת לעבוד שמה,ואולי בהמשך להתחיל לימודים.

אוף אני עוד חצי שנה משתחרר,ואני כבר מרגיש את הכאפה של השחרור,אין לי מושג מה לעשות,בחודש-חודש וחצי האחרונים הגעתי להרבה תובנות על החיים האישיים שלי וזה רק מכניס אותי ליותר ויותר דיכאון ולהיות קצת בדיסטנס עם החברים שלי באזרחות..

עוד מישהו היה בסיטואציה דומה?,מה דעתכם מאיפה כדאי להתחיל?,לעשות טיול ישר אחרי שחרור ואז אולי לרדת לאילת לעבוד את התקופה של המועדפת או כדאי לעבוד ואז טיול לחו''ל?
זאת סתם פריקה על על זה שאני נמצא בסוג של צומת דרכים,מקווה שבעתיד יהיה טוב.