אין לי אלוהים כשזה קשור לתשומת לב מבנים! נמאס לי מעצמי, פלרטטנית ברמה מוגזמת

היי. אני בת 17 לומדת בכיתה יב׳, היו לי קשרים רציניים וכרגע אני כבר חצי שנה ללא זוגיות.
נכון, אני עוד ילדה, אבל יש כמה סיבות שזה חסר לי ולמה אני מחפשת תשומת לב תמיד- הראשונה היא שאין לי דמות אב וגם כשהייתה הוא רמס אותי בכל דרך אפשרית ולמרות שאני ואמא שלי החברות הכי טובות והמשפחה שלי נותנת לי את מלוא תשומת הלב אני מרגישה שאני חייבת מישהו לצידי, מישהו בוגר, לא יכולה לצאת עם ילדים בגילי, תמיד הייתי בוגרת יותר בשל הנסיבות. עוד סיבה היא שהציקו לי המון בילדות, אבל המון!!! אף פעם בנים לא רצו אותי ועד היום הבנים בשכבה שלי רק מדברים אליי מסריח. אני מקבלת את עצמי אבל אני חושבת שזה שהם דחו אותי תמיד וגרמו לי להרגיש מכוערת ולא שווה שום דבר גרם לי רק לרצות לקבל תשומת לב בכל דרך שהיא.
אני נוראית. אני רואה גברים בסביבה והעולם שלי מתהפך. אני יכולה לזייף שיחת טלפון כדי לנסות להשיג תשומת לב, הולכת עם הגיטרה שלי תמיד כדי שידעו שאני מוזיקאית ואולי ידברו איתי, ברכבת תמיד מחפשת קרון שיש בו פוטנציאל לדבר עם מישהו, אני פשוט מתאימה את כולי לסיטואציה אני יכולה גם לזייף סיפור וסתם לבכות או לשחק אותה עצובה כדי שאולי יגשו אליי, זה מזעזע בעיניי זה ככה בכל מקום אני פלרטטנית תמיד, בים תמיד אתמקם ליד בנים.. כמובן שאני עושה הכל אמין ולא שקוף אף פעם ככה שהם לא מרגישים את זה אבל וואו אני מזעזעת.. אם מישהו מוצא חן בעיניי והאופי שלו לטעמי (נמשכת לאינטיליגנציה בעיקר) אני ישר נותנת את המספר ואין אצלי לאט לאט אני תמיד ממהרת ותמיד יש נשיקה על ההתחלה ולא בא לי שזה יהיה ככה לא בא לי אבל אני פשוט לא שולטת בזה!!!! אני יודעת שמי שמחפש אהבה היא בורחת ממנו למדתי את זה עם האקס הקודם שברגע שהפסקתי לחפש הופיע משום מקום אבל אני פשוט לא שולטת בזה ככל שאני רןדפת יותר ויותר אני מרגישה את הריקנות מכה בי חזק יותר ואין לי חשק לדבר עם אף אחד והבדידות גומרת אותי וגורמת לי לחשוב למה נולדתי כל כך לא יפה ולמה אף אחד לא מתחיל איתי..
איך אני נפטרת מזה??? אני באמת צריכה עזרה אני פשוט אובססיבית לגברים חייבת תשומת לב ואלך עד קיבינימט ואעשה כל דבר בשביל לדבר איתם ולפעמים זה גם פוגע בי ויוצא מזה רק רע!! מה לעשות??? זה משגע אותי ואני רוצה שהכל יבוא לבד ולא לחפש אותו בכוח 24 שעות. תודה לעוזרים❤️