אני בדכאון כבר יותר מחצי שנה ויש לי רגשי נחיתות, כלום לא עוזר

אז ככה, כבר קרוב לשמונה חודשים שאני בדיכאון קשה, אני כבר לא חושב בבהירות, אין לי דעה משל עצמי..זה כל הזמן הלך והחמיר ושלא תבינו לא נכון לפני זה הייתי בין האנשים השמחים..
בגדול אני פשוט התחלתי להתרחק מכל החברים שלי בהתחלה והרגשתי שהתנתקתי מהרגשות שלי ושלא אכפת לי כבר מהתחביבים שלי או משום דבר אחר..הרגשתי שלא נוח לי להיות בשום מקום ושבכל מקום( אפילו בבית שלי ) אני לחוץ מכלום..ואז ההורים שלי לא הבינו מה קורה לי והתנהגו אלי די מגעיל( כן, אני יודע שזה מדאגה ), אבל נגיד אבא שלי הכניס לי מכות כמה פעמים בגלל שהייתי לחוץ ואמר לי שהוא ידפוק את הראש שלי ברצפה אם אמשיך להתנהג ככה..הוא אפילו הצמיד סכין לגרון שלי בשביל ללמד אותי "לקח" כשהוא חטף עלי עצבים..למה אני לא אומר את זה באופן מופתע?..זה בגלל שאני בערך די רגיל למכות מאז שאני קטן אז כבר לא הופתעתי מאותה התבנית שחוזרת על עצמה אצל אבא שלי..עצוב נכון? הייתה גם פעם אחת שהוא פשוט התפרץ לחדר שלי כי ניסיתי להירגע בכך שנשכבתי על המיטה..הוא התעצבן וקרע את כל הפוסטרים מהקיר בחדר שלי בזמן שהוא מקלל אותי ויורד עלי ואחרי זה זרק לי "אתה תיהיה אותו הילד מכיתה י' שהתאבד ואף אחד לא הבין מה קרה לו"ואיך איך הוא יכל לעשות לי את זה??
עצוב אבל כבר התרגלתי לחיות בצורה הזאת שאבא שלי פשוט מאמלל אותי כל הזמן ואני פשוט התחלתי להאמין שמאיזושהי סיבה כל הכאב הזה מגיע לי..

כל זה היה לפני ארבעה חודשים לפחות ואני עדיין זוכר את זה מילה במילה, רציתי לבכות, לא בכיתי, ..ירדתי על עצמי למה כבר אני לא עושה את זה ומה עוצר אותי כי הרי אני פשוט דפוק...אני מקווה שיש דרך חזרה מהמקום האפל הזה כי את האמת שלקחו אותי לפסיכולוג - שלא עזר..ואפילו התחלתי טיפול על כדורים נוגדי דיכאון לא ממזמן( ושלא תבינו לא נכון, זה לא שהתנהגתי כמו משוגע או עשיתי דברים שלא שלטתי בהם..פשוט הייתי ממש עצבני ועצוב )..והכדורים כן קצת עוזרים אבל אני באמת חושש שאני דפוק או משוגע כי ככה אני מרגיש, אני מרגיש שאני שונא את כולם, כל דבר שאני מפחד ממנו בסוף הופך להיות כאילו למשהו שאני אומר לעצמי "אתה באמת חושב על לעשות את זה, יא משוגע"- נגיד ראיתי לפני חודשיים תכנית במקרה על מישהו עם דיכאון קשה שהתנקש בהורים שלו כי הוא היה קצת קוקו כנראה..מהרגע שראיתי את זה התחלתי לפחד ש"מה אם גם אני אעשה את זה" ומהר מאוד המחשבה הזאת הפכה להיות "למה אני עוד פעם חושב על זה, מה אני דפוק?!"
בקיצור אני מרגיש שכלום לא עוזר, אני מרגיש שאין לי כל כך זכות בכלל להתקיים ואני בעיקר חושב שאני משוגע או דפוק בראש ולא שולט בדפקה שלו...אני חייב עזרה דחוף כי אני מרגיש שכלום לא כל כך באמת עוזר ולא יודע כבר מה לעשות..יש לי רגשי נחיתות קשים עד לכך שאני כבר מסוכסך עם עצמי ובחיים לא האמנתי שהחיים יכולים להיות כאלה כואבים וקשים..אני סובל כבר חמישה חודשים מצלצולים כרוניים באוזניים ואני רק רוצה לחזור להיות כמו שהייתי פעם כי אני ממש מרגיש שאני לא מסוגל יותר לסחוב את כל זה על הכתפיים שלי ולא משנה כמה אבכה גם אם זה כל יום במשך כמה חודשים אין אף אחד שכבר יקשיב לך( הייתי נואש, התפללתי ל ה' שייפסק הכאב )..בקיצור אני לא ממליץ לאף אחד לעבור את מה שעברתי ועכשיו שאני על כדורים וקצת יותר רגוע אני עדיין מרגיש שאני לא בדיוק נורמאלי..אז אני צריך את הייעוץ שלכם יש מצב שאני דפוק/ משוגע?..