אני רוצה להתאבד, אני רוצה להיות מאושרת, מה לעשות?

לחלק מכם הגיל שלי בטח יראה קטן ואתם תשאלו את עצמכם היא כולה בת 14 מה כבר יכול לקרות לה.
אבל אין שעה שאני חושבת לעצמי אולי פשוט לגמור עם זה.
יש אנשים שעוברים הרבה יותר גרוע, אני יודעת פשוט אני לא מסוגלת להתמודד עם הדברים שעוברים עלי.
הסיפור שלי בקצרה: התאהבתי במישהו קראו לו רון (שם בדוי).
רון שיחק בי ואני הייתי ממש מאוהבת בו.
הפרידה הייתה ממש קשה, אני ממש התרסקתי לקח לי כמעט שנה להתגבר עליו ולקח לי גם די הרבה זמן לחזור לעצמי ולחזור לחברים שלי.
מישהו חדש נכנס לי לחיים: "ירין" (גם שם בדוי).
הוא הפך להיות כל החיים שלי בערך. אני כל כך אהבתי אותו שהרגשתי שהלב שלי מתפוצץ והוא גם אמר לי שהוא אהב אותי ושהוא בחיים לא יתן לי לבכות וכל הזמו חשבתי לעצמי "זה לא יגמר לעולם" ואז גם הוא פשוט עזב אותי והשאיר אותי לבד, כי הוא מצא מישהי אחרת יותר יפה, יותר חכמה, נחמדה ומקובלת.
כל הימים שעברו רק בכיתי, עד שהיה מישהו שגרם לי להפסיק לחשוב עליו אבל אז דווקא כשהוא נכנס לי ללב גם הוא הלך.
בשביל לחפר על כל זה אני שוכבת עם די הרבה בנים ואז אני יוצאת זולה וזונה ועוד יותר הורסת לעצמי.
חברים אין לי יש לי רק חברה אחת וגם היא עזבה אותי וטסה לחול למשך שנתיים.
יפה אני לא, אני מנסה, אני באמת מנסה: אני מתלבשת באופנה, שמה תכשיתים, עושה ספורט, דיאטות עשיתי גם החלקת שיער אבל זה לא משנה אני עדיין מכוערת.
וחכמה פחח אני הבן אדם הכי טיפש שהכרתי, גם בזה אני משתדלת עושה שיעורים ומקשיבה למורה אבל החומר פשוט לא נקלט.
ופשוט נמאס לי! נמאס לי לאמין באנשים! נמאס לי לתת לאנשים להיכנס לי ללב! נמאס לי להיסתכל על המראה ולרצות להקיא! נמאס לי מאנשים שאומרים לי שאני מכוערת! נמאס לי מכל הקללות של הטיפשה שלפעמים הגיעו מידידים טובים! פשוט נמאס לי מהחיים האלא. ואת האמת אני חושבת שאם אין לי מקום לאושר פה אז בטוח יהיה לי בגן עדן, אם לא טוב לי פה למה לי לסבול אם אני יכולה פשוט לגמור עם זה ולהגיע למקום טוב יותר!
הייתי ממזמן עושה את זה ומתאבדת אבל אני יודעת שזה יפגע במשפחה שלי ואולי אפילו יפרק אותה לגמרי אז בגלל זה אני לא עושה את זה.
אבל אני כל כך רוצה להיות מאושרת למצוא אחד כבר שלא יעזוב אותי אבל זה פשוט לא קורה.
אני לא ממש יודעת מה לעשות...