חוששת שאני פשוט שונאת את בעלי, איך יוצאים מהמצב הזה?

שלום
אני ובעלי נשואים 4 שנים ויש לנו 2 בנות קטנות (הגדולה אוטוטו בת 3 ותינוקת בת שלושה חודשים). לבעלי בן בן 12 מנישואים קודמים שנגמרו רע. התחתנתי איתו מתוך אהבה גדולה, באמת אהבתי אותו, נמשכתי אליו, הערכתי אותו כבן אדם והיום אחרי 4 שנים אני מרגישה ששום דבר מזה לא נשאר.
הוא אדם חסר סבלנות ברמות קיצוניות והתנהגותו לבנות (וגם לבן שלו) נעה על רצף של קיצוניות - הוא מסוגל להגיד לגדולה שהוא אוהב אותה ולחבק אותה ולנשק ותוך שניה להתהפך עליה כי היא התנהגה בדיוק כמו שהוא רוצה ולצעוק ולומר לה דברים נוראיים. לתינוקת הקטנה הוא מסוגל להגיד דברים "מה הבעיה שלך כבר, תשתקי כבר" אם היא בוכה. ובגדול יש לו אמירות "בשביל מה אני צריך את זה בגיל 42" "נהרסו לי החיים" "ילדים הורסים את החיים". התנהגותו כל כך נוראית שזה ממש משפיע על הגדולה והגענו להדרכת הורים ביוזמתי, בהדרכה המנחה מיד קלטה אותו והתעמתה איתו אך הוא בתגובה אמר שהוא לא מתכוון יותר להגיע להדרכות. לא אכפת לי שלא יגיע, רק שלא יהרוס לי את מה שאני מנסה לבנות ולתקן עם הילדה.
ביננו כבר אין שום אינטימיות כי אני לא רוצה. מרגישה שאני לא נמשכת אליו בכלל ונגעלת מההתנהגות שלו. אפילו אמרתי לו שיחפש בחוץ כי אני לא מעוניינת. להתגרש הוא לא מוכן כי מבחינתו זו השפלה להתגרש פעם שניה וגם בעיה כלכלית. הוא טוען שהוא אוהב אותי ולא יתגרש ממני לעולם, אבל תכלס אני חושבת שהוא פשוט מפחד מההשלכות הכלכליות ולא באמת אכפת לו ממני.
הוא כל הזמן עם הטלפון המסריח שלו, חוזר מוקדם מהעבודה ורק מתלונן כמה חרא לו בחיים וכמה ילדים זה דרעק ורק בטלפון כל הזמן ואוי לגדולה אם היא מנסה למשוך את תשומת ליבו מהשטויות שהוא מסתכל עליהן בטלפון. אני לא נשארת חייבת כתגובה להתנהגות שלו ונכנסת בו חזק על הרבה דברים ואנחנו רבים בצורה נוראית.
אני חושבת שאני פשוט שונאת אותו. שבוע שלם הוא היה בחו"ל והיה לנו פשוט טוב בבית, בלי צעקות, בלי מתח, הגדולה התנהגה נהדר, הרגשתי פשוט רגועה עם כל הקושי שבטיפול בשתי ילדות קטנות לבד. והיום הוא חזר וכל המתח לבית חזר. אני לא יכולה לראות את הפרצוף שלו, הוא מגעיל אותי ואני חסרת אונים איך להמשיך הלאה מכאן.
טיפול זוגי לא יעזור, הוא לא חושב שהוא צריך להשתנות והוא לא מסוגל שאומרים לו שהוא לא בסדר. גם ראיתי בהדרכת הורים מה קורה ברגע שמנסים להבהיר לו משהו.
להתגרש הוא לא מוכן בשום פנםי ואופן ומאיים שלא ייתן לי גט ויעשה את המוות.
חשבתי אולי פשוט לחיות את חיי כאילו הוא לא קיים שם, לטפל בבנות בעצמי ולא לצפות ממנו לכלום בתחום הזה. פשוט להתעלם ממנו ואז אולי זה ייתן לי איזשהו רוגע ואולי זה גם ייאש אותו והוא יבין שחייבים להתגרש.
מה עושים במצב הזה???