נהייתי פתאום שטחית וחמדנית. לזרום עם זה?

אני בחורה שחונכה בחינוך קשה ואלים אך עם הרבה אהבה, קצת מוזר לשמוע את זה אבל החיים שלי היו ועכשיו מאוד מתוסבכים.
כל הקשר עם המשפחה הוא דפוק מיסודו- הנשים במשפחה התעללו בי פיזית ונפשית, והגברים במשפחה היו יורדים עליי ומשפילים אותי.
מטבעי אני אוהבת אנשים, תמיד מחייכת, עוזרת, תומכת בחלשים, מקשיבה לסובלים. תמיד הייתי מכבדת מבוגרים, טובה לילדים ולבני גילי, רק פחדתי שמישהו יסבול בגללי כמו שסבלתי מהרבה אנשים כל חיי.
תמיד ויתרתי על האושר הפרטי שלי, נתתי את לבי ואת רכושי הדל לאחרים, אהבתי והתאכזבתי לגלות שלא מעריכים אותי.
בינתיים המשיכו להתעלל בי בבית, יש לי סצנות בראש שאני בוכה וצורחת שעות, מודה שאני רגישה והייתי ילדה מתוסכלת ולפעמים בעייתית, אבל אין שום לגיטימציה להתעללות בילדה קטנה ובנערה.
שנים רבות חייכתי, לא הסתרתי כמעט דבר, נלחמתי להיות במרכז תשומת הלב החברתית, עד שחוויתי סוג של טראומה (במסגרת הצבא) בזמן הגמילה מהסמים (תקופה רגישה, אחרי שהגבר הראשון שאהבתי נפרד ממני). פתאום השתניתי לגמרי. הראש שלי התהפך.
הפכתי לאגואיסטית, שונאת אנשים,
כל הזמן חושבת, ממורמרת, מתלוננת, צועקת מתוסכלת ובדיכאון.
לא יוצאת מהבית כמעט בכלל, מוציאה תיסכולים על אמא שלי (בעבר פגעה בי ועכשיו טובה אליי מאוד), אני כל הזמן כועסת ומתוסכלת. פתאום אני מוצאת את עצמי מפנטזת על עושר מטורף, כלום לא מספיק לי.
הכל נראה מכוער והדבר היחיד שאני רוצה זה בית ב20 מיליון דולר. אני כל הזמן חושבת ומתכננת איך להיות עשירה, לחיות בצורה מושלמת, כועסת על אמא שלי שאין לנו כסף אפילו בשביל אוכל ואני יודעת שזה פוגע בה מאוד, היא בן אדם חרדתי.
אני לא מסוגלת לעבוד כי אין לנו כסף לטפל בבעיה בריאותית-אסתטית שמונעת ממני לצאת לרחוב, ואני פשוט מתמרמרת שאנחנו לא עשירים וחושבת איך בעתיד אלמד ואתחתן עם מיליונר ואביא הכל לילדים שלי.
העניין הוא שזה שינה לי את האופי, התחלתי להיות מתוסכלת מהמראה שלי ואובססיבית לצורה שאני יוצאת מהבית, לא יוצאת בלי המון איפור, אני מתחילה לצפות שאנשים יביאו לי, ואני מודעת לכך שאף אחד לא חייב לי כלום, אבל בראש שלי אני מרגישה כאילו העולם חייב לי.
הייתי שמחה לדעת כיצד להפטר מההרגשה, אבל משהו בי רוצה מאוד שזה לא יעלם. אני רוצה לשאוף כל כך גבוה, אני יודעת שהבנת העולם שלי גדולה מספיק כדי להצליח להניע גבר עשיר להצליח, אני בן אדם מאוד מאוד גמיש ומרגישה שאהיה מושלמת למיליונר.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב, אני מבולבלת, בחיים לא הייתי אדם חומרי- ההפך. אבל בראש שלי תמיד הייתי חמדנית ופרפקציוניסטית, ועכשיו כאילו נפתחתי לאופי האמיתי שלי בלי מסכות ופיצויים, ואני לא בטוחה שמוצא חן בעיניי להיות בן אדם כזה. פעם הייתי חמה ונחמדה והיו מנצלים אותי, ועכשיו אני קרה ואדישה, אולי לא יעבדו עליי אבל גם לא יאהבו אותי.
אני נעה כל יום בשאלה: אושר, או הצלחה?
כמובן שאני מתכוונת ללמוד, אבל יש הרבה תחומים שאני מתחברת אליהם וזו החלטה גורלית, האם לבחור במקצועות שאני מחוברת אליהם מגיל קטן, או מקצועות שיתנו לי הזדמנות להרוויח ולבסס את עצמי בחברה הגבוהה. אני אבודה!