יוצאת איתו בגלל הכסף אבל ההשלכות גדולות עלי, להפרד?

התחלנו בזוגיות שלנו לפני כשנה,
הסיפור הידוע של בחורה יפה וצעירה וגבר עשיר מבוגר.
אפשר לקרוא לו "מגשים החלומות שלי" כי הוא הגשים לי כל חלום שעד כה חשקתי בו - שזה בעצם בעיקר לראות עולם, מעבר לזה שהוא עשיר הוא גם נורא הרפתקן ואוהב לטייל בעולם ולחקור מקומות חדשים, שזה בדיוק מה שחפשתי. ובדיוק מה שהוא מגשים לי.
בהתחלה הכל היה נראה טוב ויפה עד שגיליתי שלעניין יש השלכות לא קטנות על הנפש שלי ...
זה התחיל בזה שהוא התחיל לומר לי איך להתלבש, להחליט לי מתי אני הולכת לעבודה ולאיזו עבודה, עם איזה חברות להסתובב וכ'ו וכ'ו.
מעבר לזה שהוא שתלטן הוא גם בן אדם עם המון כעסים, הוא תמיד עצבני, תמיד כועס, תמיד ממהר, ותמיד זה מושלך עלי בסופו של דבר.
אם הוא מתעצבן עלי הוא מקלל אותי ואחר כך מתנצל, כל הזמן הוא לא מרוצה ממני ורוצה לשנות בי דברים ואם אני עונה לו הוא אחר כך לא מפסיק להזכיר את זה כל הערב ולהקניט אותי.
אני חייבת לציין שרוב הזמן כשהכל ביננו הולך חלק אנחנו מסתדרים יפה והסקס מדהים, וכיף לנו ואנחנו מחייכים, מכבדים, מחבקים ואוהבים, וכל החברים שלו אוהבים אותי מאוד ולא מפסיקים לומר לי שהוא בחיים לא היה מאוהב ככה.
הוא גם באמת הרבה פעמים אומר לי שהוא מאוהב בי עד הגג ולכן הוא מתנהג ככה לפעמים.
אבל כשיש לו התפרצויות כעס או שתלטנות פתאום כשמשהו בי לא נראה לו - זה מרגיש כמו גיהנום!
אני מרגישה קטנה, חסרת שליטה, חסרת חופש בחירה ומנגד, הוא מעניק לי כל מה שאי פעם חלמתי עליו, ולא האמנתי שאוכל להשיג בעצמי.
אבל לאחרונה אני מרגישה שזה משפיע חזק על הנפש שלי ומכניס אותי לדכאונות כי אני פשוט כבר לא מי שאני. אני מי שהוא רוצה שאהיה ...
אני לא מפחדת מלהשאר לבד או לישון לבד בלילה, אני בעיקר מפחדת מזה שאני לא מאמינה בעצמי שאוכל לעשות משהו עם עצמי, אין לי אהבה לכלום, או רצון לעשייה של משהו, אני עצלנית, לא מלומדת, ובעיקר ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה.
אני מפחדת לבזבז את הזמן שלי על הכדור הזה מבלי לראות עולם, אנשים, תרבויות, נופים וכל מה שהטבע ברא לנו.
והוא הצליח להביא אותי לזה - ואני מודה שאחרי שטיילנו בכמה מקומות בעולם הרגשתי אושר שלא הרגשתי כמותו מעולם.
ובאמת בטיולים שלנו כמעט ואין לנו ריבים או ויכוחים ואנחנו מסתדרים מעולה והכי כיף לנו בעולם. ועם זאת - ההתפרצויות שלו וההשלכות של זה על הנפש שלי גורמות לי לחשוב האם זה שווה את זה.
אני בן אדם אופטימי רוב הזמן, ותמיד עם אנרגיות חיוביות והוא ההפך ממני! תמיד עם אנרגיות שליליות ואני מרגישה שזה מחלחל לי לנשמה ומרקיב אותה.
לפני כמה זמן פסיכיאטר אבחן אצלי "הפרעת גוף דיסמורפית".
שזו הפרעה לאנשים שמתעסקים במראה החיצוני שלהם בצורה אובססיבית.
ובנוסף לפחד שציינתי לפני כן, אני גם מפחדת שמעבר ליופי שלי אין לי שום דבר להציע לעולם.
בקיצור, יש עצות בשבילי?
סיפורים דומים?
תודה על הקריאה :-)