היי יש לי שאלה שאולי תראה לכם טיפשית, אבל זה משהו שמפריע לי.
אני בת 21. מגיל 18 עד 20 הייתי במצב נפשי על הפנים. היה לי דיכאון קליני מאוד חריף. התגייסתי לצבא ואז העיפו אותי על רקע המצב הנפשי ושנה וחצי לא יצאתי כמעט מהבית. הייתי מאושפזת פעמיים בביה"ח פסיכאטרי, מטופלת בתרופות ועם פסיכולוגים... הייתי מאוד אובדנית וקרובה כמה פעמים ללסיים את החיים שלי.
איכשהו יצאתי מהמצב הזה ושיקמתי את החיים שלי מאפס. התחלתי ללמוד לפסיכומטרי, מצאתי עבודה שנחמד לי בה, הכרתי כמה חברים וחברות שממש כיף לי איתם ואפילו התחלתי לצאת עם מישהו.
אז נכון, אני לא בדיכאון יותר. אבל הרבה פעמים אני חושבת לעצמי שמתישהו כל הטוב הזה ייגמר, ואני שוב אשקע בביצה השחורה שהייתי בה כל כך הרבה זמן. עדיין מתגנבות לי לראש מחשבות כל הזמן שאני לא טובה מספיק, שאף אחד לא באמת אוהב אותי ושאני לא אצליח בכלום בחיים.
אני מתוסכלת כל כך כי אני רוצה להיות שמחה ולהינות מהרגע, אבל למה אני מרגישה שזה לא מגיע לי? שהאושר או ההצלחה שלי באים על חשבון מישהו אחר? האם מישהו מכם היה בסיטואציה דומה או הרגיש כמוני ומה הוא עשה עם זה?
תודה לעונים ולתשובות!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025