מאוכזב מעצמי. האקסית נפרדה ממני כי לא הייתי שם בשבילה. האם זה מאוחר מידי?

כבר פעם שנייה שאני כותב על אותה אחת ואני לא יודע למי לפרוק... מצד אחד אני מנסה לשמור על פאסון ואגו לחברים כדי לא לחבל בשאיפות עתידיות ולהראות חולשה ומצד שני אני מתפרק לאט לאט.
לאחר השחרור שלי מהצבא הבנתי שלא התנהגתי כמו בן אדם וכל השנה 2018 תיקנתי את עצמי ושיפרתי את ההבנה שלי והדעות שלי. נהייתי יותר קשוב וסובלני ועברתי כמה קשיים בדרך שקשורים למשפחה קריירה והגשמה עצמית. אותה אקסית ראתה את האדם הישן והסיקה ממנו מסקנות. לא הקשבתי וידעתי להכיל אותה כמו שצריך. זאת החרטה שלי. לא ידעתי איך להכיל אותה...בזמן שהיינו בצבא התנשקנו שכבנו ולפעמים הסתובבנו ראינו אחד את השני בטירונות ולא רבנו פעם אחת והמערכת היחסים נעלמה. חפרתי לה על התסריט שלי שכתבתי בזמנו ורק עליי רק עליי דיברתי וההכי גרוע זה שלא ירדתי לסוף דעתה. היו לה בעיות משפחתיות, בעיות במשקל (שמנה) בעיות במיניות שלה. היא נפרדה ממני כי היא לא מספיק הייתה פתוחה לדבריה ושאני מושלם. הרגשתי לא פייר. הבנתי שהקצנתי את עצמי בדיבורים והייתי מושלם עם חיים זוהרים שהיא זאת שחיזקה אותי במילים ובמגע אמרתי לה את זה אבל כנראה שלא הוכחתי לה. לאחר הפרידה היה לי קשה לקבל את זה שאנחנו ידידים אבל החלטתי להראות לה שאני בן אדם אחראי ודואג. אז התחלתי להתעניין בחיים שלה וניסיתי להיות הידיד הכי טוב. אבל היא רק ראתה אותי כאובייקט מיני ורצתה רק להתנשק ולשכב. יש לה יותר חברים ממני, היא לא השרוטה או פגועה...אני פשוט יודע שהיא עדיין לא סומכת עליי. הייתי פאקינג דומיננטי מהחברים ושאלו מה מצאתי בה. ריבונו של העולם כמה ניסיתי להראות לה שאני מבין אותה ומגן עליה וכשהיא חזקה אני יודע לתת לה את הבמה. אני כותב את זה כי גם כשהייתי במערכות יחסים אחרות חשבתי עליה היא עדיין הייתה לי בראש ולהפתעתי לא חשבתי על רחמים עליה או אכזבה מעצמי...דמיינתי את הנוכחות שלי איתה ושאנחנו צוחקים ומתחבקים בקטע של נאמנות ואפילו משפחתיות ביחד. זה לא עוזר לי שהיא אומרת לי שאני הייתי הבסדר ושהיא הייתה הסגורה. בולשיט היא סגורה. ובולשיט שנייתי בסדר. אז הייתי עם משהי שהייתה כביכול ברמה שלי ועדיין הרגשתי הזדהות וחיבור עם האקסית מלפני 5 שנים. כמו משפט של למה היא לא פה כדי שאני אדבר איתה ואצחק איתה כשההיא משתפת את החיים שלה וכן פתוחה. עם האקסית הקודמת כשהיא סוף סוף דיברה לא חשבתי על משהי אחרת. אני שבור מזה ברמות. אני אוסר על עצמי לדבר איתה וליצור איתה קשר ולפעמים היא כותבת לי בפייס כשקרה משהו וכשקשה לה ועדיין אני כותב מעט יותר אבל זה מטריף אותי שאני ב 5 שנים האלה נפגשתי איתה כל כך כל כך מעט אולי 10 פעמים והיה מתח מיני וזה מדהים שכל מפגש היה באווירה אחרת פעם אחת אנחנו נטו ידידים ופתאום אנחנו מתמזמזים ואז אנחנו רבים. עד שפתאום...היא כן משתפת משהו! שהיא לא סיפרה לאף אחד ורק אז הבנתי שזה מאוחר מדי. כי גם כשהוכחתי לה אחרת היא לא ביחד איתי. הייתי כל כך קרוב. אני יודע שהיא לא בקטע שלי וזה צורב לי. מפחד שגם בעתיד יהיה לי כואב. פספוס עליה