קיבלתי כאפה לפנים של מודעות עצמית שקשה לי מאוד להתאושש ממנה, מה קורה לי?

שלום לכולם, אני זקוק לעזרה שלכם כדי להבין מה עובר עליי.

אין לי קשר טוב עם המשפחה שלי בכלל ( אחים או אחיות) מעבר לאמא ואבא. יש לי קשרים מאוד מאוד רדודים עם החברים ( עד לרגע של הטיול הזה). אני עובד במקצוע עם אנשים אבל לרוב אני מרגיש כאילו אני מאוד מוקצן כלפי החברה מבחינת אישיות ( הרגשתי הרבה שאני מתנהל לא בצורה שאני רוצה להתנהל בה, ולרוב אני מבין את זה כמה שניות אחרי)

לא היו לי בחורות בחיי, הייתי מכור לפורנו בגלל שבמשפחה לא דיברו גם על חינוך מיני וגם האחים והאחיות שלי לא תיקשרו בנושא. הייתי בתול עד לטיול מה שהפריע לי זמן רב. שניסיתי לשכב עם בחורות אז לא הלך, לא עמד לי בגלל הפורנו והחרדה לדעתי.

אני בן 22, סובל ממחשבות טורדניות שמונעות ממני לישון בלילה. בשלבים מסוימים בחיים שלי אני לא מרגיש את זה כמעט, אבל במצבי קיצון- לא סימפתטיים, אני מרגיש שהמחשבות האלה ממש תוקפות אותי ומונעות ממני לקיים אורח חיים תקין.
לפני שאני הולך לישון המוח שלי מנתח ומנתח סיטואציות כל הזמן וכתוצאה מכך אני לא ישן בלילות.
לדוגמא כרגע אני בטיול הגדול שלי כביכול אחרי צבא, במצב הקיצון הזה אני לא ישן ולא מתפקד ( מעבר לזה שזה לא בדיוק הטיול שרציתי לעצמי כי הכל בו השתבש והרגשתי שהוא ממש מבוזבז עבורי מבחינת חוויה אישית)
בנוסף גם בצבא שובצתי לתפקיד מעפאן שלא התחברתי אליו וגם במהלך ה3 שנים של התפקיד סבלתי מחוסר שינה חמור של כמה חודשים ורגשות נחיתות.
החוסר שינה מלווה גם בחרדות נפשיות קשות ורעידות, ומעבר לזה גם חשבתי שבשלבים מסוימים אני פשוט משתגע ( מדבר לעצמי במראה המון, מנסה לעזור לעצמי וסוג של חולם בהקיץ הרבה ולא קולט מה אומרים לי- לרוב flight or fight מוד שכזה)

מרגיש שהחיים שלי באמת נהרסו. יש לי עבודה טובה בארץ שמרוויח בה טוב, לקחתי חופש מהעבודה בעבור הטיול וכתוצאה מכך רק חזרתי לנקודה של החרדות, הדיכאון, הסבל הקשה ומה לא.
מעבר לזה גם פרקתי לאנשים שהם לא קרובים אליי ואני מרגיש שהורדתי מעצמי המון בסיטואציות בגלל מה שקרה, והביטחון שלי קרס לקרשים ( מסתלבטים עליי), ועכשיו אני סוג של טיפולי כזה ביחס לכולם.

אני ממש אובד עצות. מרגיש שכל מה שעבדתי בשבילו והטיול הנכסף רק פגע בי, בזמן שהשאר ממש ממש נהנים.

* נקודת אור מהטיול הזה; הייתי עם בחורה בפעם הראשונה, ראיתי כן נופים יפים, הבנתי לא לשפוט אנשים אחרים סתם כי כל אחד בא מרקע אחר, הרבה מהאנשים שטיילתי איתם ולא הסתדרתי איתם שיקפו לי את עצמי ומה שהם לא סובלים בעצמם, למדתי לא לשתף אנשים שלא קרובים אליי בבעיות שלי כי זה תמיד חוזר אליי ולהיות יותר מוכן לטיול הבא שלי ככה שלא אהיה בלחצים.

למרות כל מה שלמדתי, מרגיש לי פיספוס ענק הטיול, גם סבלתי המון כדי להגיע לתובנות המסוימות ואני מרגיש מושפל לרמה מסוימת ביחס לסביבה הנאורה שרק נהנית ומעלים תמונות לאינסטגרם ובלה בלה בלה.

אני באמת רוצה להבין איך ה" חיים " עובדים. חשבתי שאני כבר יודע הכל אבל קיבלתי זאפטה לפנים של מודעות עצמית שקשה לי מאוד להתאושש ממנה. כמות הכאפות שקיבלתי לא הגיונית ושברה אותי נפשית ומנטלית.

הטיול העלה בי גם טראומות מהחטיבה ( ביריון שהציק לי) ומהצבא ( החוסר שינה והבלגן)

תודה רבה למי שקרא וסליחה על החפירה. אשמח לעזרה.