שונאת את החיים האלה, למה אני חיה בכלל? שבורה ומרוסקת נפשית

אני בתקופה האחרונה ממש שונאת את החיים אין לי חשק לעשות כלום אני שונאת את עצמי ושונאת כל דבר שאני עושה, אני כבר במשך חודש וחצי בוכה באופן רצוף ונכנסת למלא התקפי חרדות ואני בדיכאון, ונמאס לי כבר מזה נמאס לי כבר מלהיות אני, הלוואי הייתי יכולה להיות בן אדם אחר, כל אחד רק לא אני..
תמיד היו לי תקופות כאלה של דיכאון ואז באיזה שהוא שלב עם הזמן זה היה עובר לי והייתי מתמודדת עם זה איך שהוא, אבל עכשיו זה שוב חזר ואני חושבת שזה התחיל שוב מאז שהתגייסתי, (התגייסתי לפני חודש וחצי ) כל הטירונות בכיתי וזה היה סתם כי בתכלס לא היה לי בכלל סיבה לבכות, לא שוק לא צעקות לא זמנים אפילו הכרתי כמה חברים, אז כל הבכי היה לחינם וסתם הרסתי לעצמי את החוויה כי שאני מסתכלת לאחור היה יכול להיות לי ממש כיף וכרגיל אני הורסת לעצמי הכל. אחכ הגיע הרגע שמקבלים שיבוץ לבסיס הסדיר וקיבלתי קצת שוק ששמעתי שאני מקבלת בסיס סגור כי לא הייתי סגורה על עצמי אם באלי סגור או פתוח, מהסיבה שבפתוח זה כל יום תחבורה ציבורית, מה שאני ממש שונאת.. אז הלכתי לאן ששיבצו אותי הגעתי לבסיס החדש כמובן קיבלתי התקף חרדה ובכי הזאת שקיבלה אותי הרגיעה אותי קצת וכל היום עבר לי בצורה מזעזעת מבחינה נפשית
עברו כבר שבועיים וחצי מאז שהגעתי לבסיס החדש ואני עדין בוכה כל יום ויום , שאני שם שאני בדרך לשם שאני בדרך בחזרה הביתה ובבית שלי. (אפילן עכשיו בחופש פסח שקיבלתי שבכלל לא היה צפוי) נמאס לי כבר לבכות אני לא יודעת איך לעצור את הדמעות אני מאמינה שיש לי עוד סיבות שאני סתם מכחישנ אותם מעצמי שאני בוכה אבל כרגע הסיבה העיקרית זה שלא באלי להיות שם, ושוב אין לי שום סיבה להגיד את זה כי הגעתי לאחד הבסיסים הכי טובים והאנשים שם אחלה, נכון שבגלל שאני חדשה אז אני דיי לבד ולא מכירה אף אחד ואני דיי בודדה, אבל אני די רגילה להיות לבד כי כל החיים שלי הייתי לבד כי יש לי קשיים חברתיים, כל החיים שלח הייתי אאוטסיידרית, אנשים היחידים שאני מכירה הן הבנות 5 בחדר שלי ועוד אחד שהיא בתפקיד איתי, אבל לא ממש התחברתי לאף אחת מהן ואני לא ממש יודעת גם איך.. מחר אני צריכה לחזור לשבוע לצבא אני לא יודעת מאיפה לאסוף עכשיו כוחות כי אני שבורה ומרוסקת נפשית ואני שוב אבכה כל הדרך לשם וגם שאני אגיע וככה כל השבוע שוב יהרס לי וקשה לי להמשיך בחיים ככה אין לי כוחות יותר לשום דבר ואני לא יודעת מה לעשות למי לפנות ועם מי לדבר, ואני חושבת שגם קבן לא יעזןר לי כי הרי אני לא רוצה לצאת מהצבא ממד רציתי להתגייס וזה היה ממש חשוב לי וגם אם זה רק לדבר איתו גם לא חושבת שזה יעזור לי כי בעבר היו לי טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים והכל התחיל בכלל מקשב וריכוז אבל אז הם הבחינו בדיכאון שנורא התנגדתי ואמרתי להם שהכל בסדר אבל בסופו של דבר עברנו לטיפולים האלה נגד דיכאון וחרדה אבל הייתי ממש אנטי ולא שיתפתי פעולה, מה אני יכולה לעשות? אני אובדת עצות :(((