חווה חיים רעים בבית הספר ובבית. לאן אני יכולה ללכת?

אני מרגישה לא אהובה וששונאים אותי לא שמקנאים בי אני מרגישה שנאה באוויר לא קנאה. קנאה מרגישים , אני לא מרגישה קנאה אני מרגישה שנאה.
וגם כשאני מסתכלת על עצמי אני לא רואה שאפשר לקנא בי אני לא כזאת יפה אני אפילו לא ממש יפה.

וגם אפילו לא מתחילים איתי הבנים ואני לא רואה שיש בן שמראה לי סימני אהבה ושהוא בעניין שלי!

אני לא מדברת עם אף אחד בכיתה והם לא איתי ובגלל זה כנראה אני מוזרה גם.

מישהי מהכיתה שאלה מישהו למה הוא לא מדבר איתי והוא אמר שאני מכוערת
אני שומעת כל הזמן שאנשים בשכבה ובכיתה שלי מרכלים עלי כשאני נמצאת בחדר באותו כיתה איתם שאני מכוערת אני ממש שמעתי שהם ריכלו עלי ואמרו לי שאני מכוערת , מה יש להם לרכל רק עליי ?מה אני מציקה להם בעין! אני אומרת לכם , אני רואה את זה עליי , אני קצת מעצבנת נראית , זה לא קנאה זה בגלל שאני מציקה להם בעין , לא סתם גם שני ילדים מהכיתה שלי בנים , הציקו לי לרעה לפני כמה חודשים.
וגם לא רק אנשים בכיתה אמרו עלי שאני מכוערת , גם כשמזכירה בהתנדבות שלי שאלה את אמא שלי למה אני עצובה היא אמרה לה כי חושבים שאני מכוערת . והיא אמרה מה פתאום ושיש דור חרא. ואז אחרי כמה ימים לא עשיתי איזה לשתי דקות עבודה ולא מיינתי בגדים לשתי דקות ומישהי באה אליה שהיא מבוגרת זקנה והיא אמרה לה למה המכוערת הזאת לא עובדת(אני), מכוערת..

והיא אמרה שגם הילדה שלה היא הייתה שמנה ולא קיבלו אותה אנשים בכיתה ולא דיברו איתה בכלל.

כמה רעה אפשר להיות להיות מבוגרת ולרכל עלי אחר כך עם אישה מבוגרת עוד יותר שאני מכוערת?

וגם המורה הפרטית שלי עושה לי פרצופים שיפוטיים שליליים כל פעם שאני באה אליה , ואני עונה לה נכון.

וגם הכלב שלי! הכלב שלי! לא ממש ניגש אלי כזה כשאני עושה לו טוב, כדי להחזיר לי אהבה.
הוא תמיד בא לחדר של אחותי ונמצא אצלה במיטה ואצלי בחיים לא נמצא ויושב אצלי במיטה להרבה זמן כמו אצל אחותי.
ואני משחקת איתו מוציאה אותו ומלטפת אותו , כמו אחותי!

אמא שלי ואבא שלי והמשפחה שלי , כל כך רע לי שם
בתקופה האחרונה הם ממש השתנו , כאילו כל העולם התהפך עלי, אני מספרת לכם הרבה מקרים שהם אומרים לי:
הכלב שלי קפץ על אחותי ולא עלי...
ואז שאלתי את אמא שלי , למה הכלב לא קופץ עלי? , דיברתי אליו בטון יפה כמו אחותי, ואז היא אמרה *לא מספיק*,ואני יודעת שדיברתי במספיק טון יפה שהכלב יכול לקפוץ עלי , והיא עדיין לא האמינה לי , בתור אמא היא צריכה להאמין לילדה שלה ולא לכלב...
אני באמת הרגשתי שהכלב לר מחזיר לי אהבה כמו שאני נותנת לו אהבה. אני משחקת איתו, מוציאה אותו, מלטפת אותו, והיא לא מאמינה לי שזה באמת מוזר כי דיברתי אליו בטון יפה והוא לא קפץ עלי ולא החזיר לי אהבה. זה באמת קורה לי , אני חושבת שהילדים בכיתה מתנהגים אלי רע ולא ניגשים אלי ועכשיו גם הכלב , אז אני חושבת שגם הוא מתנהג אלי ככה.
ואמא שלי מדברת גם ביום יום איתי רע אפילו שאני לא שואלת אותה משהו

היום היא התלחששה עם אחותי למטה בבית שלנו ואז באתי ושאלתי אותה ,למה היא מתלחששת עם אחותי ולא מדברת איתה בקול רם?למה צריך להסתיר דברים ממני?
ואז היא אמרה לא רציתי שתדעי כי אז תתעצבני ממה שאנחנו אומרות , והן בכלל דיברו על אחותי !! על התור שלה לרופא! בכלל לא עלי!!
ואז אמרתי לה , "נו למה את חושבת שאני אתעצבן אם בכלל לא דיברת עלי? דיברת על אחותי הרי ולא עלי."
אתם מבינים? היא חושבת שאני אתעצבן עליה גם אם היא מדברת רק עם אחותי על דברים שלה !
" ואז אמרתי לה למה היא מסתירה דברים?? "
ואז היא אמרה " לא הסתרתי פשוט דיברתי עם אחותך עלייך ,על שהמתקשרת אמרה עלייך דברים טובים"
ואז אמרתי לה "מה יש עכשיו להסתיר ממני אם זה דברים טובים עלי?"
ואז היא אמרה "עזבי זה שקר מה שאמרתי לא דיברתי עם אחותך בכלל על המתקשרת ובכלל לא עלייך"

אתם מבינים , היא גם מסתירה ממני דברים בגלל שהיא חושבת שאני אתעצבן ובכלל מה יש לי להתעצבן, אם היא לא פגעה בי? וגם אחר כך משקרת!

ואבא שלי?

היה מקרה שישבתי איתם בחדר ואמא שלי התחילה לומר "למה אתם לא מחמיאים לי על הגווני בלונד שלי"
ואבט שלי בכלל לא החמיא לה , ואז הוא אמר
"מי הדר לא החמיאה?"
כשהוא גם בכלל לא החמיא לה ...
רואים הןא כאילו האשים אותי , כאילו אני האשמה למה הוא מאשים אותי אם הוא גם בכלל לא החמיא לה ?

והוא גם תמיד בא אלי ואומר לי כזה כשאני לא רוצה לישון ולהיות פעילה נגיד

הוא אומר "תשני" .
אתם חןשבים שעדיף לישון מאשר להיות פעילה ?
למה הוא אומר אז לישון אם זה שלילי?
למה הוא לא אומר תשחקי , תציירי, הוא אומר לי "תשני".
ומה אם אני לא רוצה?

והןא גם תמיד נותן לי הוראות והוא חושב שאני לא יודעת כשהוצאתי את הכלב הוא אמר לי "תעשי ככה תעשי ככה" "תמשכי אותו חזק " כאילו שאני לא יודעת לעשות את זה.
גם אחרי שרבתי איתם על כל הדברים האלה
היה מתישהו בחירה או ללכת לאמא שלו (סבתא שלי) או ללכת לאמא של אמא שלי(סבתא שלי) ואז אמרתי שאני רוצה ללכת להיות אצל אמא של אמא שלי (סבתא שלי) ואז זה היה דרך יותר ארוכה , אז הוא אמר למה את רוצה שאני אסע עד לשם את רוצה לעשות לי דווקא?

מי עושה לו דווקא?לא אמרתי בכלל שאני עושה לו דווקא , פשוט רציתי ללכת למקום שיותר קל לי להיות בו שלא יאשימו אותי ,שלא יתנו לי הוראות , שלא לא יאמינו לי , שלא ישקרו לי , מקום שיקבל אותי.


אחרי הכל מקווה שהבנתם


מה אתם חושבים?

מה לעשות!!? לא יודעת לאן ללכת,ראיתם אז שכולם מתנהגים אלי רע?