מסיימת תואר שני בביולוגיה וחושבת על הסבה: רפואה, הייטק או בכלל להישאר במקצוע?

שלום,

אני מסיימת בקרוב תואר שני בביולוגיה.
כאשר חשבתי מה ללמוד רציתי מההתחלה רפואה, למרות שכל לימודי התיכון שלי התמקדו במתמטיקה 5 יחידות ופיזיקה, לא רציתי ללכת להנדסה או מדעי המחשב... לאורך כל התואר הראשון בביולוגיה היו לי ספקות אם להישאר.
סך הכל נהנתי מהתואר, אני אוהבת את החומר המדעי ואני לא מצטערת על הידע שצברתי. אך העבודה הטכנית והפרטית מאוד מעייפת ומתישה בתחום הביולוגי.
חשבתי שאסיים את התואר ומקסימום אגש למבחני הידע - מעבר לתוכנית ה4 שנתית לרפואה. עד שהתברר לי שהמבחנים האלו דורשים שנה שלמה של השקעה, כל מבחן עולה המון כסף(מגיעים לכמה אלפים רק הרישום...), ולכן החלטתי שלא אעשה את המבחנים ואחכה לסיום התואר.
לאחר התואר הראשון ילדתי את בני השני, קיבלתי הצעה ממש טובה לתואר שני באוניברסיטה בה למדתי אז החלטתי ללכת על זה ואמרתי שאולי תוך כדי התואר אגש למבחן ידע לרפואה...,
התואר שלי בביולוגיה הוא לא היה סטנדרנטי, התעסקתי ב"עבודה יבשה" ולא במעבדות, כלומר באנליזות ביולוגיות במחשב(ביואינפורמטיקה)
אני לא אוהבת בכלל את העבודת מעבדה, לא רואה את עצמי עובדת מעבדה במשך שנים. אך אם אמשיך לדוקטורט בביולוגיה, אוכל לעבוד במשרות ניהול שונות ואולי אמצא את מקומי.
מכוון שיש לי ספק רב, לא בא לי להתחיל דוקטורט(4-5 שנים) ללא החלטה נחושה שאני מוותרת על הרפואה, ויותר מזה שאני בוחרת במקצוע הביולוגיה כמקצוע שלי..
אנשים סביבי רואים שאני לא אוהבת את המקצוע ומציעים לי לעשות קורס של חצי שנה הסבה להייטק. אני מתעסקת במחשב, אך לא בתיכנות, לא בטוחה שעולם ההיטק זה בשבילי. למרות שאני ריאלית ויכולה להסתדר עם הלמידה...
היתרון בהייטק- עבודה זמינה, שכר גבוה,ותמיד אני יכולה לחזור לבילוגיה עם נסיון וידע רחב יותר.
חיסרון- שעות מטורפות מחוץ לבית(בשביל זה ויתרתי על הרפואה??) כשיש לי 2 ילדים קטנים, וספק אם אני אוהבת את המקצוע הזה ומסוגלת לשבת ימים שלמים מול המחשב.
האפשרות האחרונה, שיושבת על ליבי מגיל 15...להקדיש שנה שלמה ללימודי הרפואה. לא יודעת איך נסתדר כלכלית. אם אתקבל מחכות לי 4 שנות למידה + שנה סטאז ועוד 5-6 שנים התמחות...רק מזכירה שאני לומדת כבר 5 שנים.
לא יודעת מה להחליט. לימודים לא מפחידים אותי, אני בחורה חרוצה אלמד מה שצריך אבל קשה לי.
אני רוצה כבר לבחור דרך ולרוץ עליה...
חשוב להדשי בכל הסיפור כאן- אני רק בת 25. אבל המצב המשפחתי והנפשי משחק תפקיד חשוב..