אני שונאת את אמא שלי. איך להתמודד איתה?

אני לא יודעת מאיפה להתחיל..
אני שונאת את אמא שלי, פשוט שונאת.
ואני בטוחה שהיא גם שונאת אותי.
תמיד היא מקללת אותי ויורדת עליי בנקודות הכי רגישות וכואבות שלי.
תמיד היו ריבים בבית, בין אמא לאבא , היא תמיד צרחה עליו ואיימה עליו שתתגרש ממנו ושייתן לה כבר גט, וזה תמיד היה מולנו.
אנחנו 3 אחים, אני בת 15, אחותי הגדולה בת 19 ואחי הקטנטן בן 2.

כשאחותי הייתה בת 17 היא ברחה מהבית וגרה אצל חבר שלה בבית שלו עם המשפחה שלו, היום היא כבר שכרה דירה וגרה לבד.

אמא שלי פסיכופטית היא פשוט לא נורמאלית.
אני שונאת אותה, תמיד היא מחפשת לריב איתי, ותמיד איכשהו אני שוב סולחת לה ושוב ושוב, ולא שהיא ביקשה סליחה או התחרטה .

אני קצת מלאה, והיא כל הזמן קוראת לי פרה שמנה וכשאני הולכת לאכול אז היא אומרת עוד פעם אוכל? לא הספיק לך יא שמנה? וכאלה
היא אומרת שאין לי חברים וכולם שונאים אותי
היא קוראת לי זונה מסריחה והקללות הכי דוחות שיש.

אבא שלי מת מפחד ממנה ועד היום אני אהבתי אותו וזה כי הוא לא ממש עשה לי משהו ותמיד ניסה להרגיע אותה אבל היום הוא הגזים.

אני רואה טלוויזיה והיא פשוט באה ולוקחת לי את השלט בכוח (ברור שנלחמתי אבל בסופו של דבר היא כמעט עיקמה לי את היד אז ויתרתי) על הדרך היא גם קיללה אותי וזה (בינתיים אבא שלי האכיל את אח שלי) וכשאבא חזר היא סיפרה לו את זה בצרחות שיכלתי לשמוע מהחדר והיא אמרה לו כזה תעניש אותה שלא תאכל ואל תביא לה אוכל זה העונש הכי טוב בשביל הפרה השמנה הזאת וזה.
ואז אבא שלי פשוט פרץ לי את החדר והתחיל לצרוח עלי כמו איזה פסיכופת בגלל האישה הזאת שבטח איימה עליו בגט.
הוא אפילו לא אמר לה די. זה מוגזם. לא מדברים ככה. זה הבת שלך. כלום!!

אני נשבעת שכבר חשבתי על זה ואפילו ניסיתי אבל הפסקתי באמצע להתא בד ,

אבל לפני שנתיים קיבלתי את המתנה הכי טובה בעולם וזה אח שלי הקטן שאני אוהבת אותו הכיי בעולםם אני פשוט מאוהבת ולפני שנה גם אימצתי כלב שאני חולה עליוו (דרך אגב היא כל הזמן איימה עלי שהיא תמסור אותו) ורק בזכותם אני לא עושה כלום, אם הם לא היו אני כנראה לא הייתי יכולה לרשום את ההודעה הזאת.
הם האושר בחיים שלי, אבל רציני, אני לא יכולה יותר.
אני יודעת שעוד 3 שנים אני יכולה לעוף מפה, אבל מה עד אז? מה לעשות?!
אני לא מסוגלת יותר.
למה כל יום אני מוצאת את עצמי במיטה בוכה ומתחננת לרחמים מהקב"ה ?! אני כבר מתחילה להאמין שאין אחד כזה.

אני באמת ילדה טובה ואדם טוב בכללי.
לא עשיתי רע לאיש!!!
למה זה מגיע לי?!
נמאס לי

אין לי אף אחד בעולם הזה, פשוט אף אחד. אני רק רוצה חיבוק ושיגידו לי שאוהבים אותי. זה הכל.
זה כל כך הרבה לבקש??????