מסיימת את התקופה הכי רעה בחיים שלי (תיכון) אבל עדיין מפחדת מהעתיד. מה לעשות?

במשך כל השנים שלמדתי ביסודי הייתי ילדה חברותית ובעלת ביטחון עד שלקראת סוף כיתה ו׳ חוויתי בגידה משני אנשים קרובים אליי (לא אפרט עכשיו כי זה לא רלוונטי) והדבר השפיע על האישיות שלי מאוד, מבן אדם יוזם ופופולרי הפכתי למופנמת ומתבודדת - ואני לא מדברת רק על ביישנות, זה הגיע לרמה שפיתחתי חרדה חברתית של ממש. בדיעבד הגעתי למסקנה שזה המצב שלי כבר מאוחר מדי (מדי שכבר כולם יצרו חברויות ונוצרו ״חבורות״ בשכבה שלי, והייתי יוצאת לא קשורה לחיים אם הייתי מנסה להצטרף אליהן). השלמתי עם המצב שלי כבר בסביבות כיתה י״א אחרי שירדתי במשקל וראיתי שכלום לא השתנה (תקראו לי טיפשה אבל חשבתי שאולי זה ישנה משהו וישימו לב אליי יותר).
עכשיו אני מסיימת י״ב ואני שמחה מהעובדה שזה יהיה מאחורי, אבל אני גם מבינה שכל החוויה הזאת של התיכון והחטיבה ערערה אותי עד כדי כך שהאישיות שנוצרה בי נטמעה בי ועכשיו המצב הוא בלתי הפיך.
אני מנסה לא להלחיץ את עצמי יותר מדי (יש לי נטייה לחשוב על דברים יותר מדי לעומק ולהיכנס ללחצים בעיקר כי יש לי יותר מדי זמן פנוי עם עצמי) ואני יודעת שגם בטח יאמרו שאין לי סיבה כי ״אני עדיין צעירה״ אבל המציאות היא שיש לי רק שתי חברות (ואני תמיד מרחיקה את עצמי מאחת מהן כי היא מאוד אמהית ואוהבת לתקשר ואני פחות... נשמע נוראי אני יודעת אבל לפעמים האינטנסיביות שלה והרצון להיפגש לעיתים קרובות מאיים עליי כי אני מנסה להימנע ממצבים חברתיים).
חשוב לציין שאני לא מתגייסת מסיבות נפשיות ורפואיות (הפרעת אכילה שהתפתחה לפני כיתה י״א) ושתי החברות הספיצפיות האלו מתגייסות ביולי. כך שיוצא שאני גם יוצאת מהמסגרת שהייתי חלק ממנה במשך 12 שנים, וגם המעגל החברתי היחידי שיש לי (אם אפשר לקרוא לזה ככה) יעלם בקרוב גם הוא.
אני לא יודעת איך להתחיל את החיים כאדם בוגר. ללא חברים, ללא ניסיון בזוגיות או בעבודה, בלי טיפת ביטחון לנסות לחקור קצת את הסביבה שלי למרות הרצון העמוק שלי לעשות את זה בגלל העובדה שאין לי עם מי לעשות את זה. החרדה שלי כל כך עמוקה שאפילו ללכת לקנות לי משהו לשתות בבית קפה זו מטלה, אני כל הזמן מרגישה ששופטים אותי.
אני באמת לא רואה מצב שבו החיים שלי משתפרים בזמן הקרוב, ואני מרגישה שהחוויה בתיכון דפקה אותי לגמרי בתור בן אדם.
מה אפשר לעשות מכאן? אני מנסה לחפש עבודה או ללכת לקורס משחק (אחד החלומות הגדולים שלי. אירוני, אני יודעת.) אבל מתפדחת ללכת לברר בעצמי... נמאס לי כבר. אני רוצה להיות עצמאית. אני רוצה לחיות. איך למצוא חברים עכשיו שאני לא מתגייסת ואשאר חסרת מסגרת לחלוטין?