עד כמה התמכרות לסמים פוגעת בחיי היום יום?

אני לא ממש זוכרת איך היו נראים החיים שלי לפני שהתחלתי לעשן. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מעשנת על בסיס יום יומי ומהר מאוד התדרדרתי גם לבאנגים על הבוקר.
התחלתי לעשן בגיל 13. בגיל 16 פתחו לי תיק במשטרה. הכניסו אותי למוסד גמילה ושם קיבלתי המון מידע מוטעה על סמים קשים. בתור ילדה קטנה עם אופי מרדני ששומעת סיפורים, כמובן שברגע שיצאתי משם הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא על איזה סם חדש לנסות.
גיל 17 הייתי בתחתית. הירוק הוא כבר לא סם. לא משפיע על שום דבר, בדיוק כמו סיגריות. הייתי עושה סמים קשים כמעט כל יום.
גיל 18 הבנתי שאני בבעיה. שאני לא יכולה לחיות ככה יותר. התיק במשטרה עדיין פתוח והם לא מרפים ממני. בדיקות שתן, קצינת מבחן וכל מה שמתלווה לזה.
כיום אני נקייה. מהכל. אבל המוח שלי ממש לא נקי. מחשבות שלא עוזבות אותי. כל מפגש עם אנשים הפך להיות משימה חדשה. מה אגיד הפעם? איך אהיה היום?
אני מסתכלת על עצמי מהצד טיפה יותר מידי. הביטחון שלי ירד לרצפה. שום דבר לא משמח אותי יותר. אני מרגישה שהרסתי את אמא שלי ובכללי את המשפחה.
בחיים לא היו לי מחשבות אובדניות אבל אני שואלת את עצמי, האם אני באמת מסוגלת להתמודד עם זה? בחיים לא התמודדתי עם שום דבר. תמיד ברחתי. גם פיזית וגם מנטלית. החברים שלי כולם מעשנים ואני נשארת זאתי שיש לה בדיקות.
מצד אחד אני רוצה לפתוח דף חדש בחיים שלי וכביכול להיות ״סאחית״, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהאישיות הקודמת שלי.
קשה לי מאוד להינות עם אנשים שלא מעשנים. אני מרגישה שאין לי איתם שפה משותפת. אם להגיד את האמת אני מרגישה את ההתנשאות הזאת של ה״סטלנים״ על ה״סאחים״ גם על עצמי.
אני תקועה בשביל האמצע. לא יודעת מה אני רוצה. להמשיך לחכות שכל הסיפור ייגמר ואוכל לחזור לחיים הקודמים שלי או פשוט לנסות משהו אחר, הרבה יותר בריא וטוב.
הרבה מחשבות על מה יחשבו עליי, איך אני יכולתי ״להזניח״ את הסמים? לא מתאים לי.
אני באמת נותנת לאנשים אחרים להחליט מה יקרה איתי בחיים? עד כמה אני חלשת אופי?!
זאת אני שרוצה לחזור לעשן או האנשים מסביבי?
חיי היום יום שלי לא השתנו מאז שהפסקתי לעשן. אני הייתי מאלה שזה כבר לא משפיע עליהם אבל כל הזמן לחוצים לעשות עוד ראש ועוד ראש, גם אם זה לפני משהו חשוב כי זה לא באמת משנה שום דבר.
אני משערת שרובכם כאן לא תבינו על מה אני מדברת אבל אני כן רוצה לשמוע על דעתכם על המצב שלי.