אני לא יודע מה לעשות ואיך להגיב, איך להתמודד בלי לפגוע יותר?

הקדמה קטנה: אני בן 17 ואני דתי וכל מה שמסופר פה זה על דתיים ותרבות דתית, אני גם די רגיש תמיד פועל עם הלב ונקשר לאנשים מאוד בקלות.

אני יודע שזה ישמע מטומטם והזוי ושאין לי סיבה להפגע מזה אבל זה בכל זאת מציק לי
לפני חצי שנה בערך הייתי אצל ידידה וחברות שלה היו שם ישבתי איתם כמה שעות בערב והיה נחמד לא שמתי לב למשהו מיוחד. אחרי אותו ערב אני מקבל הודעות מאחת החברות ושהיא מעוניינת להכיר אותי יותר, לי אין בעיה כל עוד חשבתי שזה סתם לדבר ולא יתפתח מזה משהו (במהלך הערב אמרתי להם שאין לי חברה או משהו בכיוון כרגע ולא בקטע שחצני אני די נראה טוב, לא מעט פעמים בנות ניסו להתחיל איתי ואני לא אחד שמחפש להיות בסביבה של בנות כל הזמן וכל פעם סירבתי כי לא הייתי בעניין של זוגיות)
כמה ימים אחרי זה היא התקשרה אליי שיחה די ארוכה (5 שעות בערך) וראיתי שהיא מאוד חמודה וילדה טובה ואמרתי שאני אשמח להמשיך להיות איתה בקשר. במהלך אותם ימים נכנסתי לתקופת לחץ של מבחנים ובגרויות ולא היה לי זמן לתקשר עם אף אחד, אחרי כמה ימים אני מדבר עם הידידה והיא אומרת לי שזה לא יפה מה שעשיתי על זה שלא דיברתי איתה בימים האחרונים(ולא זה לא שהיא ניסתה לדבר ואמרתי לה שאין לי זמן ואני לא מעוניין לדבר היא פשוט לא שלחה הודעה ולא התקשרה) שאלתי את אותה הידידה מה הבעיה במה שעשיתי כי הייתי בתקופת לחץ ולא היה לי זמן לדבר איתה והיא ענתה לי: "היא ממש דלוקה עליך ורוצה להיות איתך וזה לא יפה שהיא מרגישה אליך ככה ואתה לא מתייחס אליה", אחרי כמה ימים שהיה לי זמן המשכתי לדבר איתה וראיתי שהיא מאוד חסרת ביטחון(היא תמיד הורידה מעצמה בכל דבר) היא אמרה על עצמה שהיא מכוערת ושזה מוזר לה שאני מדבר איתה בכלל(ולא בקטע רע אבל היא לא הכי יפה אבל באמת שזה לא הפריע, אנשים נמדדים לפי הפנימיות שלהם ואפילו אמרתי לה משהו שאם באמת אנשים היו נמדדים לפי פנימיות היא הייתה בטופ של הטופ, ואני באמת התכוונתי לזה) וכל פעם שהיא אמרה את זה אף פעם לא קיבלתי את זה בהבנה כל פעם שהיא אמרה דבר רע על עצמה וכל הזמן רק ניסיתי להרים אותה שתרגיש טוב עם עצמה, כנראה שמכל הפעמים שהתנהגתי ככה זה גרם לה קצת להתאהב בי וכל הזמן זרקה מחמאות והיא ידעה שאני לא מעוניין כרגע בזוגיות או משהו כזה אז כל פעם היא זרקה רמזים אבל המשכתי להתנהג כאילו היא לא אמרה על זה כלום.
המשכנו לדבר לתקופה של 4-5 חודשים שזה נמשך ככה שכל פעם הייתי שם בשבילה(הרבה פעמים היה לי דברים לעשות אבל דחיתי אותם בשבילה) וכבר הרגשתי מאוד פתוח איתה וסיפרתי לה דברים שאני בדרך כלל לא מספר לאנשים אחרים שהם לא משפחה וגם היא הייתה מספרת לי דברים שהיא לא הייתה מספרת לאנשים אחרים.
אחרי כל זה היא פתאום מודיעה לי שכל מה שדיברנו היה טעות ושאם היא הייתה יכולה היא הייתה מעדיפה לא לפגוש ולהכיר אותי בכלל וגם על הדרך אמרה שהיא לא טיפוס שבדרך כלל מדברת עם בנים וגם שההורים שלה לא הכי בעד שהיא תדבר איתי (למרות שהם לא מכירים אותי בכלל).
אני לא אשקר זה פגע בי מאוד אני לא יודע אם לקרוא לזה כפיות טובה או לא יודע מה, ולפי מה שראיתי ושמעתי היא המשיכה בחיים שלה כרגיל כאילו לא קרה כלום, בזמן שאני עוד בשוק ממה שהיא עשתה, אני עדיין מאוד פגוע והיא יודעת כמה אני רגיש וכמה דבר כזה יכול לרסק אותי וגם מאוד הפריע לי שאחרי שהיא עשתה את זה היא ממשיכה כרגיל ואני פגוע כבר תקופה לא ממש מתקשר ולא אוכל כמו שצריך.
וגם עוד דבר קטן בשנה האחרונה חוויתי לא מעט טרגדיות (לי אישית, למשפחה ולסביבה המאוד קרובה) והייתי די מנותק כל השנה ולא הייתי משתף את כל מה שקרה הייתי שומר אותם לעצמי וזה די גרם לי להסגר, אלו היו דברים שבאמת הפילו אותי ולא הצלחתי להיות האדם שאני בדרך כלל, בתקופה האחרונה סוף סוף אחרי שהצלחתי להשתחרר מהטרגדיות ולחזור לעצמי והרגשתי שסוף סוף אני יכול עכשיו לדבר עם בן אדם בצורה חופשית ולספר מה שעובר עליי פתאום נחתה עליי הפצצה הזאת והחזירה אותי לאותו מצב שאני בקושי מתקשר עם אנשים

אני יודע שזה לא הכי מסודר בעולם מה שכתבתי אבל תנסו להבין ילד דתי בן 17 שכבר נקשר למישהי (לא בקטע של זוגיות) ותמיד דואג לה ומרים לה ואחרי כל זה היא אומרת שהיא מצטערת שהכירה אותי ושלא רוצה לדבר איתי יותר ובזמן שאני פגוע היא ממשיכה כרגיל כאילו היא לא עשתה כלום ושום דבר שיכול לפגוע בי

אם למישהו/מישהי יש עצה לתת לי אני אשמח. וגם האם נראה לכם שבאמת מה שהיא עשתה היה בלב שלם והחלטה שלה או שזה היה תחת ההשפעה של ההורים שלה???
ואם יש לכם להגיד משהו על איך אני התנהגתי ואם הייתי יכול לעשות משהו אחרת ואם אני מגזים בתגובה שלי ועל איך היא התנהגה.
אני מאוד אשמח לשמוע את דעתכם בנושא
והאם כדאי לי לנסות לדבר איתה להבין מאיפה זה בא או שמא אני עלול להפגע יותר?