זקוקה לעזרה, מה לעשות עם החיים שלי? רשימת בעיות שלא נגמרת

היי, שלום.
איך אתחיל??? אני מצטערת שזה ארוך ומודה לכל מי שיגיב ויביע נכונות לעזור.
לפני כשנתיים התחילה אצלי הפרעת אכילה חמורה, החלטתי להתחיל "בריא" ולא הבנתי עד כמה לתפיסות השגויות שלי, ולרצון לשליטה מוחלטת בנושא האוכל יש השלכות הרסניות.
הורדתי פחמימות פשוטות ומורכבות מהתפריט, שמנים בריאים ולא בריאים.
הפסקתי לצרוך סוכר ואפילו אם הייתה חצי כפית סוכר או שמן באוכל הייתי מפחדת.
התזונה שלי התחילה להיות דלה ומסכנה בעיקר חלבונים (טונה, ביצים) והמון ירקות דלי פחמימות.
העיסוק שלי בנושא האוכל היה מוגזם, קראתי כל מאמר על תזונה, ספרתי קלוריות.
וכל היום הייתי חושבת על אוכל ומבלה שעות רבות במטבח בהכנת אוכל מושקע, סלטים. בלילות הייתי מרעיבה את עצמי ומקפידה לספור 12 שעות ללא אוכל משעות אחר הצהריים עד הבוקר שלמחרת. מיותר לציין שבדרך זו גם הווסת (מחזור החודשי) הפסיק לשנה.
אחרי תקופה ארוכה שלא קיבלתי את הטיפול המתאים, הלכתי לדיאטנית.
לאט לאט הפחד נחלש, ממשקל 40 לגובה 158 עליתי למשקל 45 ויש לי עוד כמה קילוגרמים טובים לעלות.
אך הפחד משתלט עליי שוב.
אני יודעת שזה לטובתי לעלות במשקל ואני רוצה להיות בריאה, החלטתי לקחת את עצמי בידיים. אבל זה חזק ממני יש פעמים שפשוט בא לי לעצור הכל ולחזור למצב הקודם.
1. איך מתגברים על הפחד? קשה לי לקבל את השינוי הזה. עד כדי כך שאני נגעלת מעצמי. אולי היה עדיף להישאר ברזון ולהיות כך מאושרת ושלמה עם עצמי.
(כרגע ספורט אסור לי לעשות כי זה מחליש אותי ועלול לגרום לי נזק.)
2. בנוסף, בעוד חודש אני מתחילה שירות לאומי (בתפקיד בכיר במשרד ממשלתי)
ואגור בדירת שירות מחוץ לעיר. אני מאוד חוששת איך אסתדר עם עניין האוכל והארוחות המסודרות שלי מול הבנות. זה עלול להראות שונה ומוזר וירחיק ממני בנות. וגם ככה יש לי קשיים חברתיים ליצור קשרים.
מה עליי לעשות במצב הזה?
בנוסף לעניין הזה, אני בטיפול פסיכולוגי (פסיכולוג קליני)
הפסיכולוג בן אדם מדהים מאפשר לי לכתוב לו, לתאם שיחות בעת הצורך.
אני מרגישה שהוא משתדל ועושה מעבר ולי לא נעים אז אני לא כותבת. (כל היום אני מרגישה לא נעים מאחרים...)
בכל מקרה, על אף הנחמדות של המטפל וההקשבה. אני חושבת להפסיק את הטיפול, כן עשיתי דרך אך אני מרגישה שאני לא מקבלת כלים להתמודד עם הבעיות שלי.
כמו רגישות יתר, פרשנות מעמיקה של אירועים, קושי בויסות רגשי, התקפי זעם
הרגשת בדידות (אני מנותקת מהבנות בשיכבה, אף גבר לא מסתכל עליי ברחוב אני משפילה מבט ומתוסכלת לגבי זה)
מצבי רוח קיצוניים, קושי בקבלת החלטות, לחץ, מחשבות טורדניות- כפיתיות (OCDׂ ׁׂ) בעיקר בנושא האוכל ואירגון, חרדה חברתית, בעיות מול המשפחה (לא קיבלתי מספיק חום ואהבה, ביקורת וילדות קשה, תחושה שאף אחד לא מבין אותי, פרידה זמנית של ההורים, אחות בכורה נכה), פרפקציוניזם, חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך.

יתר על כן, אני תקועה בעבר,חסומה בעיקר בקשר לבן דוד שלי שפיתחתי כלפיו רגשות שנאה ואהבה כלפי דברים שעשה וכל זאת רק בכמה מילים בודדות שאנחנו מחליפים ביננו)
אני גם מלאת ביקורת עצמית והרגשת אשמה. אני עסוקה בריצוי אחרים ולא בריצוי עצמי. אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בעיקרון אני נראית טוב (ויש שיגידו מעולה גוף יפה וכו'), סיימתי לימודים בהצטיינות יתרה ומי שיסתכל על חיי מהצד לא יבין על מה אני מתלוננת. אבל זאת ההרגשה שלי שיש לי משא כבד על הגב והכל גדול עליי.
אני מרגישה שמפספסים אותי יש לי כישרונות חבויים ויש לי הרבה מה לתת
אני ממש מיואשת.
3. מה עליי לעשות? המצב אבוד?
האם כדאי לי להפסיק את הטיפול? איזה סוג טיפול מתאים לי לדעתכם?
איך להתחיל לצעוד קדימה להשאיר את הבעיות מאחור ולצמוח?

4. בנוסף הציעו לי להיעזר בטיפול תרופתי - הכדור סרנדה.
למישהו הוא עזר ? האם זה יכול לשפר את איכות חיי? הרי זה לא "כדור קסם" . אני חוששת שיהיה לי קשה להסתגל לכדור, שיש תופעות לוואי קשות
שאין דרך חזרה כשאתחיל לקחת אותו. אני חוששת בעיקר מעלייה במשקל ששמעתי שעלולה להיגרם ממנו, פגיעה בתיפקוד המיני, מחשבות אובדניות ושיהיה לי יותר חרדה מהשפעת הכדור יותר מאשר הוא יעזור לי.
בנוסף אני מפחדת שאפתח תלות בכדורים וגם כשאהיה מתוייגת כמישהי "על כדורים".

תודה רבה רבה למי שקרא עד כאן (: