איך לעשות תהליך ההתבגרות בגיל 32?

היי,
כשהייתי קטן עברתי טראומות מהסוג הקשה ביותר ועד גיל 20+ הייתי בסוג של דכאון ו"סגירות נפשית" (אך כן עשיתי "הכל" כמו תיכון, בגרות מלאה, צבא, עבודות וכן הלאה). אחרי הרבה שנים של טיפולים אני מרגיש שאני "מתחבר לעצמי" ועכשיו אני "מגלה בתוכי" רגשות ודברים שאף פעם לא הרגשתי.
אני משער שככה אדם מתבגר בגיל ההתבגרות - לאט לאט הוא מגלה "מה יש בתוכו" וככה לאט לאט הוא בונה לעצמו בראש "מי הוא", "מה הוא אוהב" ומה הוא לא אוהב, מה מייחד אותו מאחרים, איזה פעילויות הוא אוהב לעשות וכן הלאה.
למשל אף פעם לא ממש אהבתי להיות ליד אנשים, ופתאום עכשיו אני מרגיש "אהבה" וחברתיות ואיפשהו זה ההפך - פתאום אני כן אוהב להיות ליד אנשים.
אף פעם לא ממש הרגשתי משהו כלפי המין השני, כלומר היה משהו אבל מאד מאד חלש, ועכשיו פתאום אני מרגיש רגשות רומנטיים ורגשות מיניים וכן הלאה לגבי הרבה דברים (התפעמות מהטבע, רצון להיות בהרבה מקומות בעולם, רצון להבין יותר בסגנונות מוזיקה, רצונות אומנותיים וכן הלאה).
השאלה היא איך עכשיו בגיל 32 אני כאילו עושה את כל ה"דרך הזאת" של גילוי הדברים, התנסויות שונות ומימוש של הדברים.
אני לא בגיל 15 ויכול עכשיו להתחיל לעשות "הרפתקאות", לטוס לכל מיני מקומות להרבה זמן, להקדיש הרבה זמן לבדיקה ופיתוח תחביבים, לעשות כל מיני חוגים שונים ודברים דומים. אני צריך לעבוד, לחסוך ואני רוצה מתישהו להתחתן וכדומה. אני כאילו מרגיש שאני "לא בגיל המתאים לכך".
אני קצת מבולבל ולא יודע מה אני אמור לעשות...
כאילו כל השנים שהייתי צריך "לגלות" את ה"יכולות", רגשות, מה אני אוהב, להתחבר לדברים - השנים האלו כבר לא קיימות, אז האם עכשיו אני צריך לעשות את הכל באיכשהו "שילוב" עם ה"חיים הבוגרים"?
וגם, שאלה קצת טכנית... כמה זמן כזה תהליך אמור לקחת?
אני מבין שאם מישהו עובר כזה תהליך "אוטומטית" נניח מגיל 9-10 עד גיל 19-20-21 או משהו כזה אז הכל לאט לאט "נבנה". אבל אם אני עכשיו בונה את זה בגיל 32, אני כאילו לא יכול לחכות עד גיל 40 ומשהו "להכיר את עצמי" ברמה בסיסית. אני לא מדבר על "להכיר את עצמי" במובן של האם אני מעדיף גלידת שוקולד וניל או גלידת שוקולד בלי הוניל, אלא על הדברים הכי הכי בסיסיים של הנפש, שאם אתה לא מכיר אותם אז באופן וודאי תעשה הרבה טעויות בתחומים שונים. אז כמובן שתמיד אומרים "אין לאן למהר" אך בכל זאת אני כבר בגיל 32 ואני כן צריך קצת "טווחי זמן" כדי לתכנן לעצמי את החיים, עבודה, חתונה וכן הלאה... זה משהו שאמור לקחת חודש? חצי שנה? שנה? שנתיים? כמה שנים?
ושוב - אני לא מדבר על דברים הכי עמוקים, אלא ממש על הבסיס של הכרת עצמי ו"תפעול עצמי" מתוך ההכרה הזאת.