היקשרות וקשיי פרידה בקשר לא רומנטי, למה הלב שלי שבור?

שלום!
אני סטודנטית בתחום החינוך בהסבה מקצועית. אני נשואה ויש לי שני ילדים קטנים. לפני שנתיים היכרתי מרצה מדהימה (דתייה מאוד) ומהר מאוד נוצר בינינו קשר מיוחד (מבוגרת ממני ב17 שנים). במקרה גילינו שהיא גרה ברחוב על שם הסבא רבא שלי. בשנת הלימודים הראשונה הייתי נשארת קצת אחרי השיעור (האחרון בערב) והיינו קצת משוחחות. לאט לאט הקשר התחמם ובסמסטר השני של השנה הראשונה התחלתי ללוות אותה הביתה (היא גרה די קרוב למכללה) היא הייתה מחבקת אותי בחום וגם כותבת לי מילים חמות במיילים שהייתי כותבת לה (מידי פעם בנושאים שלא קשורים ללימודים אבל לא אישיים ממש). בסוף השנה רציתי להמשיך להיות איתה בקשר אבל היא התחמקה ולמעשה נפרדנו בידיעה שבשנה הבאה אראה אותה במכללה. בקיץ כתבתי לה מייל ארוך אחד על מה שאני לומדת (השקעתי במכתב והוא באמת יצא מרתק) והיא הגיבה.
בתחילת השנה נרשמתי לקורס שלה שהוא לא חובה בשבילי, רציתי קשר איתה. בשיעור הראשון היא לא ממש התייחסה אלי ולקחתי את זה קשה. היא אמרה שהקורס מלא ושאין מקום ושאני יכולה להיות שומעת חופשית. הרגשתי שהיא לא שמחה שאני שם. לשיעור השני של הסמסטר הגעתי בלי הרבה ציפיות והופתעתי לקבל יחס מאוד חם: היא אמרה לי שהיא מטורפת עליי, שהיא ממש שמחה שאני שם ואחר כך אמרה לי שהיא אוהבת אותי כל כך. אציין שהיא אישה שנוהגת לדבר לאנשים בחום אבל במקרה הזה הרגשתי שזה אמיתי. כך המשכתי לבוא להרצאות ובסוף כל הרצאה היינו משוחחות עד השיעור הבא. באחת ההפסקות היא ניגשה אליי ואמרה לי סתם כך: אני אוהבת אותך. עניתי לה "גם אני אוהבת אותך. היא תמיד נתנה לי יחס מאוד אימהי (אימא שלי נפטרה). בסמסטר השני היא כבר לא לימדה אותי אבל באתי בכל שבוע ללוות אותה פעם אחת הביתה. היא קיבלה אותי בחום והרגשתי שהיא באמת שמחה שאני באה. היו לנו שיחות אבל לא אישיות מאוד. בסוף תמיד חיבקה אותי בחום ולפעמים הייתי כותבת לה מיילים לא ארוכים מידי שנפתחים ב"___יקרה לי". היא תמיד השיבה לי "ענת יקרה". הבנתי שזה לא סימטרי אבל הרגשתי צורך לבטא את האהבה שלי אליה.
ואז באמצע הסמסטר השני היא מודיעה לי שהיא יוצאת לחל"ת ואני ממש התבאסתי. אמרתי לה שאני רוצה שתפגוש אותי והיא התחמקה בצורה די שקופה. למרות זאת המשכתי ללוות אותה כל שבוע.
בסוף השנה שאלתי אותה אם נעשה פגישת פרידה ופה היא התחילה להפתיע אותי: היא אמרה שתנסה למצוא זמן. שאלתי אם אפשר לעשות את זה בבית קפה ואמרה שרק בתוך המכללה...בסדר. ואז שבוע אחר כך אמרה לי שהיא מנתקת קשר עם סטודנטים והמשיכה והוסיפה שהיא בטרומה: היא סיפרה לי על כל מיני מרצות שהתאהבו בסטודנטים גברים שלהן (???). מה זה קשור אליי? בכל מקרה...קבענו פגישה בתוך המכללה. היא נתנה לי תאריך אחד ויחיד וקצת נעלבתי מזה...
יומיים לפני הפגישה היא כותבת לי שהיא צריכה להזיז את הפגישה בשעה והיא מקווה שאני יכולה כי זה התאריך היחידי שהיא יכולה להיפגש בו. פה ממש נפגעתי ובפרט שאין לה ילדים קטנים והיא גרה מרחק של 15 דקות הליכה מהמכללה. ביטלתי ואמרתי לה שנפגעתי. ניסיתי להתחרט אבל בסוף היא כבר לא רצתה להיפגש איתי.

הלב שלי שבור!!! אני לא מצליחה להתגבר על זה. כל כך נקשרתי אליה ולא רק אני...היא אחת המרצות האהובות במכללה והרבה סטודנטים מעריצים אותה.


יש לי איזה רצון לכתוב לה מכתבים כמו פעם בעוד כמה חודשים...לכתוב לה פעמיים בשנה כזה כי הכלום הזה משגע אותי. וגם כי אני אוהבת לכתוב מכתבים!!!


איך זה נשמע?