מרגישה שלהורים שלי לא באמת אכפת ממני, איך לגרום להם להתעניין?

חשוב לי לציין שזה לא משהו חדש, אני מרגישה את ההרגשה הזאת כבר כמה שנים.
ההורים שלי גרושים ואני מרגישה שהם כל הזמן רק עסוקים בלריב אחד עם השני או להראות אחד לשני כמה הם יותר טובים בכך שהם קונים ומשלמים,
אני לא צריכה שההורים שלי יבזבזו עלי כסף על שטויות או ילכו איתו לקניות, אני צריכה שיהיו לי הורים.
הורים שידברו איתי, הורים שיתענייעו בי ולא רק בציונים שלי,
הורים שיכינו לי אוכל ולא יגידו לי אין לי כוח תכיני לבד,
הורים שכשאני לא ארגיש טוב באמצע הלילה ברמות של כאבים חזקים במשך שעה לא יגידו לי שאני צומי אחד גדול ופשוט לא ירצו לקחת אותי לרופא,
הורים כשיהיה לי תור לרופא אשכרה יקחו אותי לשם וכי זה חשוב ולא יבטלו אותו כי הם לא סידרו ביניהם מי לוקח ומי משלם.
הורים שלא יעבירו מסרים אחד לשני דרכי,
הורים שלא יסיטו אותי אחד נגד השני,
הורים שלא יהיו כל היום עסוקים בלספר לי למה ההורה השני חרא וכמה הוא לא אוהב אותי..
הורים שפעם אחת יסתכלו עלי ויראו אותי!
אני מרגישה שהם רק רואים רק את עצמם, כאילו לגמרי שוכחים שהם הולידו אותי,
שהם אלה שאחראיים עלי ללפחות עוד שנתיים
אני מרגישה שמחיבנתם אני לא באמת קיימת,
הם רק מוציאים כסף ומוציאים, בסוף הם כועסים שהם מוציאים יותר מדי,
וכשאני אומרת שאני בכלל לא צריכה שהם יוציאו ומתעצבנת וכותבת להם שהם לא מתנהגים כמו הורים הם אומרים שאני כפויית טובה כי הם מוציאים עלי מלא כסף..
אני לט רוצה את הכסף, אני מוכנה לוותר על 2 ג'ינסים שקניתי שלשום, מוכנה לוותר על המיטה החדשה..
אני רוצה שלרגע תראו אותי, לרגע תראו פאק יש לכם ילדה,
אני צריכה מישהו שיהיה שם בשבילי, אני צריכה להרגיש משפחה, אני רוצה להרגיש לרגע אחד למישהו באמת אכפת ממני..
תמיד עוברת לי המחשבה אם אני אמות למי בכמת יהיה אכפת, ההורים שלי לא מסתכלים עליי ממטר, באמת שלא, פאקינג לא הרגשתי טוב ברמות של אני צריכה מיון חלא היה להם אכפת מכלום חוץ מזה שאני צומי אחד גדול,
זה מפרק אותי לחתיכות, זה מפרק אותי מבפנים,
אני מנסה, מנסה להיות אופטימית, מנסה להסתיר את הכאב מאנשים, אבל לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו,
וכשאני לבד אני מרשה לעצמי לבכות, מרשה לעצמי לרגע להוציא ונזכרת ששוב לא אכפת להם..
לפני שתגידו לי ללכת להתייעץ עם פסיכולוגית יש לי פסיכולוגית, היא מודית למלא דברים שקרו, זה לא כזה עוזר והיא תמיד אומרת אולי כככה ואולי כככה שאני לא אשפוט ואני לא יודעת קיצר חרטא..
אני ממש אבודה
אם יש לכם רעיון מה לעשות בבקשה תעזרו.