מרגיש שעולם הערכים שלי פשוט מתפרק, איך ממשיכים מכאן?

היי , משמעות? אצל מי מאיתנו לא עלו אי פעם שאלות קיומיות ?
אז אצלי אני יכול להגיד שמאז ומעולם אני זוכר את עצמי שואל , בעיקר את עצמי . ובעיקר שואל.
אני מטבעי אדם שמחפש עומק (כמו כולנו) לאחר השחרור מהצבא בתקופה שנזרקים לחיים ואז מגלים כמה הם לא הוגנים מטבעם השאלות האלו אפילו מתגברות.
כיום אני יותר נוטה לחשוב שאין בכלל משמעות לחיים , כמה קל לחשוב שמה שאנו עושים כאן מקבל אישור לחיוב או לשלילה ע"י השופט שם למעלה.
כנראה שהרבה הרבה לפני שנולדתי הנטייה לחפש משמעות הייתה מוטבעת בבני אדם כמו היום ולכן המציאו את כל עניין האמונות (יש כמובן גם את הסיבה הפרקטית יותר שזה מוצר שגורם לבעלי אינטרסים כלשהם לשלוט באנשים בצורה קלה בטירוף אבל זה פחות מתאים לדיון שלי)
כמה קל לחשוב שהחיים כאן הן איזשהו "שירות לאומי" כדי לסדר את השטח ב"עולם הבא" רק לי זה נראה פתטי?
אז כאמור במקום לא הוגן שאין בו באמת כל משמעות איך אפשר שיהיה טעם?
אני מרגיש שממש עולם הערכים עליו נשענתי שנים פשוט מתפרק , אני לא מאמין בו יותר , הכל אוסף של קלישאות חסרות בסיס.
מי בכלל יודע מה רע ומה טוב? זה הכל חינוך שהושרש בנו ע"י בני אדם בסך הכל.

אז מסיבה פרקטית בלבד אני לומד ועובד משום שאני צריך להבטיח שאם וכאשר המחשבות שלי ישתנו אני לא אשאר יותר מדי מאחור.
זה מגיע למצב שאני מפחד להיות באיזשהו קשר רציני קל וחומר להביא ילד משלי לעולם כי אני לא רוצה להיות מחוייב לעולם הזה , וגם לא באמת חושב שאני אצליח לעמוד באחריות הזאת בכבוד.
כמובן שאני לא מתכוון לסיים את זה בדרך לא טבעית מהסיבה הפשוטה שאני לא רוצה שכך יזכרו אותי. וכן חשוב לי מה שיחשבו עלי , בעיקר לאחר המוות כי שם כבר אי אפשר להתגונן. בחיים הרגילים אני לא באמת חושב שלמחשבות של אנשים עליי יהיה יותר מדי השפעה עלי.

כמובן שזוגיות לא באה כל כך בחשבון כי מי תרצה צרה כזאת על עצמה.
אפילו לא נעים לי ליצור קשרים מכיוון שאני לא רוצה לכפות את עצמי על אף אחת ואני לא רוצה להרע.
ביום יום לא הייתם מזהים עלי שאני אדם כל כך כבד ומדוכדך , להפך מרבית האנשים שאני איתם בקשר בטוחים שאין לי שום בעיות בחיים ושאני יחסית מוצלח (אף פעם לא הבנתי מה גורם להם לחשוב ככה)
לפעמים יש לי ההרגשה שנותנים לי קרדיט על דברים שדיי מובנים מאליהם וכמובן שלי קשה לתת את הקרדיט הזה לעצמי כי הוא לא באמת מגיע לי.
תמיד הייתי במסגרת חברתית טובה למרות שלא הייתי מגדיר את עצמי כאדם חברותי במיוחד (נראה לי יותר עניין של מזל שאיכשהו תמיד מצאתי את עצמי שייך לקבוצה מסויימת ולא הבנתי באמת איך עדיין נקודות הקרדיט שלי לא נגמרו אצלהם)
בעניין של פרנסה אפשר לומר שכסף היא התכונה הכי גנטית שיש , כמובן שיש מקרים יוצאי דופן אבל ברוב המקרים הבסיסיים אבא עשיר = ילד עשיר .
מה שמתחבר להתחלת השאלה שלי בנוגע לכל העיניין של חוסר שיוויון.
אני לא חושב שאיש מקצוע יוכל לעזור לי משום שהגישה שלי לגביי משמעות החיים היא דיי רציונלית ולא אימפולסיבית.
ממ , הייתי רוצה לשמוע את דעתכם , מזדהים איתי ? פתרונות? איך באמת ממשיכים מכאן?