חור בלב שצריך למלא. איך להתמודד?

אני פורק כאן כי אין לי איפה לפרוק. אני לא רוצה לדבר על זה עם חברים שלי כי אני לא אוהב לצאת "נואש".
לא חסר לי בנות, אבל כאלו שאני לא רואה את עצמי מתמסד איתן בקשר, יותר ליחסי מין נגיד את זה ככה.
אני מאד אוהב לקיים יחסי מין ואין ספק שהייתי יכול לשרוד בלי זה, משחרר נותן המון אנרגיות להמשך, אבל די. מספיק. אני לא רוצה את זה יותר!
אני רוצה משהי איכותית כבר, משהי שאני ארגיש שאני כל עולמה אני רוצה לחוות רגש אמיתי.. יש לי חור בלב הרבה מאד זמן שאני רוצה למלא באהבה אמיתית ולהתמסדות עם בת זוג להקים משפחה ולחיות חיים מין המניין..
החור הזה הוא כל כך עמוק שלפני שאני הולך לישון אני מבקש מאלוהים את העזרה למצוא את האחת. איפה? איפה את? לעזאזל...
איך אומרים? אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל במקרה הזה אני לא מבין אני נראה מצויין אני מטפח את עצמי, מתאמן, מריח טוב לא מזניח כלל, חברים / חברות פשוט בהלם ממני איך אין לי חברה. אני זוכר שמשהי יפה אמרה לי משפט "תראה איך אתה נראה, איך אין לך זוגיות?"
אני מקבל מחמאות מהמון המון אנשים ואני באמת שואל את עצמי למה? אולי כי אני לרוב בסביבה ללא בנות? אני לא מתחיל עם בנות באינסטגרם ולא כי זה קשה וצריך להיות אומן ולהיות מיוחד בדיבור ושונה מכולם כדי שהיא תתייחס, אלה כי זה כ"כ בולשיט ופייק ואי אפשר להכיר ככה אופי אמיתי של בחורה.
למה הכל לא יכול לקרות מעצמו לבד? כולם אומרים זה יגיע.. זה לא! כואב לי לראות זוגות הולכים יד ביד ברחוב כואב לי לראות את כל החברים שלי עם החברות אני ממש מאושר בשבילם ובאמת שאני שמח ומפרגן ואני אומר לעצמי את זה בלב שלם. אבל אני מקנא, קנאה טובה אך חזקה שכל היום נסחבת איתי והיא נשכחת רק עם חברים או בעבודה או שאני צוחק .. אבל היא חוזרת בלילות.. אני ממש רוצה שהזוגיות שיש לחברים שלי תצליח ואני כ"כ מאחל לי דבר כזה.
תמיד להתחיל עם בנות זה משחק והמון משחק ואין לי פשוט כוח לזה, לאדישות של הבנות כאן בישראל (אני לא מוציא מרמור, להפך אני מבין אותן) לחשוב שכל בנאדם שרוצה להתחיל איתן הוא רוצה לזיין סליחה על הביטוי. אין לי כוח להוכיח את זה כי זה לוקח מלא זמן ולהתמודד עם מלא אדישות ואני לא רודף אחרי בנות אני לא מהמטרידים האלה. אין לי שום בעיה בדיבור להפך אני ממש מצחיק והיה לי דייט אתמול שהבחורה ממש צחקה והיה לה כיף ראיתי לה בעיניים גדולות וזוהרות אבל היא לא מי שאני רוצה באמת. חסר לי את הרגש, אני ממש מרגיש שחסר.. ממש כואב לי. אני פוחד להשאר לבד ושלא אמצא את אהבת חיי ובמיוחד שלא אגשים את החלום שלי שאני כל כך כל כך רוצה, שזה משפחה משלי.

תודה למי שקרא את הכל הייתי חייב להוציא את מה שבלב..