ניסיתי להגיד להם שקשה לי ורק הרחקתי אותם יותר

היי, אחרי כמה שבועות שאני מרגישה ממש רע בתוכי, הדבר היחיד שהחזיק אותי היה הם, הם הבריזו לי הרבה ולא באמת הבינו כמה אני נשענת עליהם וכמה זה שהם לידי עוזר לי.. וזה היה בסדר כי כל עוד ידעתי שהם חברים שלי ושאופן שהן כן איכפת להם, זה פחות כאב לי שהם לא יכולים לפנות זמן כדי לפגוש אותי.. בראשון קבענו להיפגש אחרי המון זמן שלא נפגשנו וכל כך חיכיתי לפגוש אותם ולקבל הפסקה קצת מהמחשבות שלי שאני תקועה בהן ושוקעת בהן כמעט. הם שוב ביטלו כי רציתי לעשות איתם משהו רגוע ולא לצאת לכל מיני מסעדות וזה.. הם ראו שאני לא במצב רוח משהו והם יודעים על דברים (מעטים אומנם אבל עדיין) שמקשים עליי בזמן האחרון.
אחד מהם באמת ניסה לשאול אם הכל בסדר ולא כל כך רציתי לדבר על זה רק רציתי להיפגש ולשכוח מהכל אבל הם לא קיבלו את זה מספיק ואמרו שניפגש כבר בעוד שבוע. כתבתי להם שזה ממש מבאס שחשוב לי לפגוש אותם הרבה יותר משחשבוב להם להיפגש איתי ושאני כבר כמה שבועות מנסה לדבר איתם (חשבתי שהם יבינו את המשמעות של לדבר איתם אבל כנראה שלא.. או שהתעלמו מהמשפט הזה) ואחת מהם האשימה אותי בזה שאני שומרת בבטן ולא אומרת להם (למרות שזה בדיוק מה שעשיתי וגם שבוע שעבר אמרתי להם שזה מבאס שביטלו והם סיננו) ושזה לא אשמתם שאני מרגישה ככה. עכשיו המצב זה שהם קראו את מה שכתבתי בתגובה למה שאמרה והסברתי שאני כן מנסה לדבר איתם אבל הם מסננים כל פעם וכמובן שהם סיננו גם את זה. אני מרגישה כמו בדיחה. לא הייתי חשובה להם? איך זה קרה? אני יודעת שזה שטותי אבל זה פשוט מרסק אותי כי החבר השני בקבוצה היה האופציה היחידה שהייתה לי לשתף מישהו באיך שאני מרגישה והוא לא ענה לכל השיחה שהייתה בקבוצה ולא דיבר איתי מאז. אני מרגישה כל כך אשמה וכשאני מנסה לחשוב מה עשיתי שפגע בהם התשובה היא כלום, אמרתי מה שאני מרגישה וזאת הייתה הפעם היחידה שבאמת עמדתי מולם ואמרתי להם את שני הדברים האלה, שאני צריכה קצת יותר שיהיו בשבילי ושאני צריכה לדבר איתם. אני לא יכולה להיות לבד עכשיו... אני פשוט לא יכולה, אחרי כל האנשים שעזבו אותי והתמודדותי עם זה, אני שוב לבד וזה הרבה יותר חמור ממה שהיה פעם כי הפעם אני באמת צריכה אותם. אני כל כך שקופה להם? איך יכולה להיות שיצא מהקריאה לעזרה שלי דבר כזה רע? איך אפשר לעזוב מישהו שאומר שהוא צריך אותך? הם לא הבינו אותי? אני שבורה אני מרגישה כאילו מהרגע שהם עזבו אותי אני נאבקת בכל הכוח שלי מעל המים וזה כל כך קשה לי. אני צריכה אותם. מה לעשות? אם אכתוב משהו אני מפחדת ששוב יצא מזה משהו רע או שהם יצחקו עליי כשיקראו את ההודעה ויחשבו כמה אני מסכנה ומה אני בכלל מתעלקת עליהם. או שאצא מתמרמרת כזאת.. אני לא רואה שום דבר טוב בלכתוב להם אבל כל פעם שאני חושבת על איך הם פשוט עזבו אותי ככה אני מתמלאת כעס ודמעות ועצב וכאב. ואני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד, כי על פניו זה סתם סכסוך בין חברים אבל עומד מאחורי זה משהו הרבה יותר עמוק.. ובגללו, בגלל שכל זה נבע מזה שרציתי לברוח ממנו ואולי לדבר איתם ופשוט להינות איתם. זה קרה..