איך משחזרים פיק כזה של אושר מהעבר?

*לא לפרסם בפייסבוק*
תקופה מהממת שאני בספק רב אם אצליח לחוות אחת כזאת בעתיד.
זה היה לפני קצת פחות משנה וחצי.

זוגיות קצרה אבל התאהבות פסיכית.
מראה מושלם של הבחור, יציאות, אופי מעולה(שהתברר בסוף אחרת) וסופסוף אחרי שנים הבנתי מה זאת המילה אהבה שכולם מדברים עליה.
נפגשנו בפוקוס.

עבודה שהרגישה יותר כמו מופע סטנד אפ.
אמנם דיי הרבה שעות, אבל היו שם חב'רה בראש שלי, מוזיקה לאורך כל היום, בוס שמרגיש כמו חבר ולא כזה מעניין אותו איך העבודה מתקדמת, העיקר שתתקדם. צחוקים עד כאבי בטן ואווירה מדהימה.

מצב חברתי מעל המצופה. מעולם לא הייתי בנאדם שצריך הרבה אנשים סביבו. מספיק לי את האחד שניים שאני סומכת עליהם. ככה סתם לצאת לבית קפה/בילוי כלשהו פעם בשבוע, לנקות את הראש או סתם לקשקש ולהתייעץ.


כל זה נשאר בעבר:
הבחור התגלה כמשהו אחר וחשף את הפרצוף האמיתי שלו (היום הוא כבר לא מעניין אותי, מה שמעניין אותי שאני לא מצליחה למצוא משיכה ברמה הזו. בכלל לא מצליחה למצוא מישהו נורמלי, ואין פה שום גאווה, אני יודעת מה אני יכולה לתת ימ אני צריכה לקבל ולא אתפשר גם אם אשאר לבד עוד הרבה זמן.אבל זה ככ קשה.

אני מובטלת במשך כמעט ש נ ת י י ם.
קראתם נכון.
מאות קורות חיים כלום לא תופס גם שקוראים לי לראיון או שהשעות לא מסתדרות או שמישהו אחרת מתאימה יותר במקומי.
פעם הייתי לוקחת בהליכה ומתקבלת אבל היום משום מה כאילו קללה נפלה עליי.
בקושי יש הצעות ושכבר יש יש מלא מועמדים ואני לא מצליחה להתקבל.

מצב חברתי גרוע.
הגעתי למצב שאין לי עם מי לצאת לשתות קפה.
אותה חברה עברה לעיר אחרת, חברה נוספת גרה רחוק ממני והיינו יותר בקשר טלפוני אבל בגלל הלימודים שהסתיימו אנחנו כבר לא נפגשות.





כל התקופה הזאת מהשיא שלי לנפילה ההזויה הזאת, גרמה לי לכהות חושים.
גם אם עכשיו אני אמצא זוגיות, עבודה, חברות זה לא ישתווה לזה ואל תנסו להגיד לי אחרת.
באיזה עבודה אני עוד אמצא כיף וצחוקים כאלה? נכון שזה מקום עבודה ואני לא צריכה לצפות לאיזה קרקס, אבל עדיין רמת האושר שחוויתי שם היתה לא נורמלית.
כל מקום עבודה אחר נראה וייראה קודר לעומת הקודם.(ואל תגידו לי שבגלל זה אני לא מוצאת עבודה כי אין שום קשר, אני מנסה ולא מכשילה את עצמי)

גבר חדש? לא נראה לי שאני אוכל לשחזר את הרגשות האלה עם אף אחד..אהבה ראשונה.
לא יודעת להסביר לכם אבל כבר נהיה אפאטית ברגשות שלי.
אהבתי אותו עד רמה לא של פרפרים בבטן, אלא של כאבי בטן ממש!

חיי חברה. גם זה מעסיק איתי אבל זה פחות מעניין אותי מכל השאר.
כי ברגע שתהיה לי זוגיות זה לא יעניין אותי.
(חוגים וכאלה מצריכים כסף ואין לי את זה כדי למצוא חברים)


"מאיגרא רמה לבירא עמיקתא"
היה עדיף לא לחוות זה בכלל מאשר להיזכר בתקופה המאושרת הזאת ולהיצבט בלב כל פעם.
מה שמצחיק זה שאם היו נותנים לי את כל זה בחזרה? את הגבר הזה, את העבודה הזאת..לא חושבת שזה היה מרגש אותי שוב.

מתה להתרגש מדברים חדשים ולא מצליחה.נדפק לי הלב.


מרגישה כמו כישוף, קללה אפילו כדי קצת לשכוח למצוא עבודה לא משנה איזה, לנסות לתת תצאנס לבחור אחר.. אבל אין שום אופציות הכל תקוע ולא רק מבחינת הרגשות שלי אלא פשוט כלום לא נפתח.

אשמח שתשתפו איך אתם מצליחים להנות ולהתרגש ממציאות נוכחית שהיא למשל זוגיות, אהבה..שהיא למשל 6-7 על הסקאלה לעומת אותם דברים שהיו לכם בעבר עם אנשים ומקומות אחרים שהרגשתם בהם 8-9??
זה לא מדכא אתכם להתפשר ככה?


עדיין עמוק בפנים אני יודעת שיבוא פיק כזה(למרות שמאוד קשה לי להתרגש)
השאלה בעוד כמה זמן ולכמה זה זה יישאר..או שלא כמה בפעם הקודמת