יש לי שריטה רצינית בנוגע לסקס. לשלם לפסיכולוג או לזונה?

מערכת היחסים שלי עם סקס לא בריאה בלשון המעטה. אין לי פטישים, אין לי סטיות, אין לי פנטזיות הזויות. אני אפילו לא מצליח לדמיין את עצמי מקיים יחסי מין. אני מאוד ויזואלי בדמיון שלי וכשאני מנסה לדמיין את עצמי מקיים יחסי מין עם בחורה, באותה שנייה אני רואה את את החלציים והוא ריק לגמרי. זה לא שאין לי זין, אין שם שום דבר. כמו שתנסו להסתכל על הקיר שמאחוריכם בלי לסובב את הראש. שנייה אחרי אני רואה את עצמי, אני פסל משותק ללא יכולת לזוז, אני נופל על הרצפה ומתנפץ לערימה של חול. ככה מתחילות ונגמרות כל הפנטזיות שלי על סקס שכוללות אותי. אני מצליח להיזכר ולדמיין פורנו שראיתי בעבר אבל אף פעם לא את עצמי. פורנו נראה לי כמו מדע בדיוני, המצאה פנטסטית של הבמאי עם הדמיון הכי מפותח בעולם. כשאנשים מדברים לידי על סקס אני נע בין אי נוחות לתמיהה לזעם לדיסוננס קוגנטיבי. לא נקלט לי בראש שזה משהו אמיתי. והכי מצחיק? קיימתי יחסי מין לפני כמה שנים. זה נראה לי כמו חלום מרוחק. אני רק זוכר את הרגשות שליוו את האקט. מן בושה, גועל, צורך עז להתקלח. מקלחת מבפנים.
בניסיון ל"שחק פסיכולוג" עם עצמי התבוננתי פנימה וניסיתי להבין מאיפה זה נובע. הגעתי למסקנה שזה כנראה בגלל בעיות בריאותיות באיבר מין שהיו לי כנער. לא היה אדם שהרגשתי בנוח לדבר איתו על זה ונשאתי את זה עם עצמי עד הצבא והחלטתי לטפל בזה לבד, בלי רופא. בתקופה שעוד היו לי בעיות עם הזין הייתה לי חברה לתקופה ארוכה, שנה וחצי, אם לא יותר. לא שכבנו אף פעם. היא אפילו לא הניחה את היד שלה על הזין שלי. זה לא שניסיתי ליזום, אני כן נגעתי בה ואפילו גרמתי לה לגמור. באותה תקופה חברים שלי כבר צברו ניסיון מיני. למה להם מצליח ולי לא? מה לא בסדר איתי?
אחרי החברה הראשונה שלי הייתה עוד בחורה. כמעט-סקס ואז זה נגמר. חבר טוב שלי מאבד את הבתולין עם החברה החדשה שלו. מה לא בסדר איתי?
שוב, עוד בחורה. כמעט-סקס. זה נגמר. חבר מספר לי על סטוץ שהיה לו. מה לא בסדר איתי?
יוצא עם מישהי חדשה - הפעם זה יקרה. זה טוב מדי, אין מצב שזה לא יקרה הפעם. יצאנו ל4 דייטים, אנחנו מדברים המון, היא מביעה עניין רציני בסקס. שנינו על המיטה שלה, ערומים. שנייה לפני שזה קורה היא אומרת שהיא לא מוכנה עדיין. עכשיו אני בטוח שמשהו לא בסדר איתי. אני נהיה קר ומרוחק וזה נגמר.
הפסקתי לשאול את עצמי "מה לא בסדר איתי?" והתחלתי להגיד לעצמי "משהו לא בסדר איתי". אם מגיעים עם המחשבה הזאת מראש אז זה אבוד מראש. אם מישהי דחתה אותי אז זה היה מרגיע כי היא שפטה אותי נכון. אם זה היה מגיע לסקס אז הייתי חותך את הקשר כי משהו לא בסדר איתי.
אני בן אדם נורמלי לגמרי ביום יום - בחיים לא הייתם מנחשים שזה מה שעובר לי בראש. אני נראה בסדר, יש לי עבודה, יש לי תחביבים, יש לי כמה חברים. אולי אני טיפה קר ומרוחק לפעמים. אמרו לי שאני 'קורע מצחוק', שאני כיפי, שאני נחמד, שאני חכם, שאני מושך. כנראה בגלל זה אני לרוב מגיע לדייט שלישי ורביעי. אבל יש לי את המחסום הזה ואני לא יודע איך לשבור אותו.

מצד אחד ללכת לטיפול נשמע כמו הדבר הנכון והבריא לעשות. מצד שני אני בספק שזה יעזור. זה ישאב ממני יותר מדי כסף למצוא פסיכולוג טוב וללכת למספיק מפגשים. בנוסף אני לא רואה איך הוא יחזיר לי את השנים המבוזבזות והחוויות המפוספסות.
אני גם לא אוהב להתלונן על החיים שלי, אני לא אוהב אפילו לחשוב על מה שהיה. העבר מת ולא רלוונטי יותר. לשכור שירותים של נערת ליווי מבחינתי זה להתקדם קדימה. אני פועל במקום לחשוב ולשחזר מה שהיה. אולי העובדה שזאת מערכת יחסים עסקית לגמרי תעזור לי להשתחרר מהשרשאות של הראש שלי ולהמשיך הלאה. זה גם יותר זול.