יודע
אז ככה,
עד גיל 19 הייתי ממש הר אדם, מעל 160 קילו.
אני כבר שנה + בדיאטה ברוך ה' הורדתי כבר 52 קילו,
בכללי חיצונית עשה לי מדהים( פדיבקים מהסביבה,"איזה חתיך" וכו')
מבחינה פנימית כבר לא יודע...
כשהייתי ההר שהייתי כל הזמן היה לי חיוך על הפרצוף
תמיד בצחוק תמיד שמח תמיד נעים וטוב לסביבה.
מאז שאני יורד אני פשוט ההפך, חיוך הרבה זמן לא היה לי על הפנים,צוחק פחות,שמחה לא יודע מה זה,נעים וטוב לסביבה? אפילו לא קרוב.
אני מרגיש רע,למה אני צריך להיות דוב כדי להיות טוב ?
עוד משהו היית לי חברה רוב תקופת הירידה היינו משהו כמו 8 חודשים והיא פשוט פגעה בי וריסקה אותי בפעולה מסויימת (לא משנה כל כך מה)
ומאז שני מצבים, או עצוב ובוכה או מחפש כמו צייד מישהי שתרגיע לי תנפש, הגעתי למצב שאין בי רוגע בקטע הזה, זאת לא רוצה רץ לשנייה זאת עוד לא בדקתי איתה כבר מחפש אחרת שתעסיק לי לראש,
לא יודע כבר מה לעשות מפחד לאבד את זה ולא לדעת כבר מה לחפש,משתגע, גם עכשיו עם ההסגר הזה כל היום בבית מנסה להעסיק את עצמי כדי לא לחשוב יותר מידי אבל לא יכול למלא את כל היום ונופל למחשבות ודיכאונות, איפה המושיק שהייתי?
מושיק השמח?
בקיצור בלאגן
זה יותר פריקה מאשר חיפוש אחר עצה, אבל תגיבו אם בא לכם...
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025