הדכאון חוזר והמחשבות לא מרפות... צריכה יעוץ ועזרה מאנשים. איך להתמודד?

היי לכולם
אני אמילי , פעם ראשונה שלי פה , כניראה ההסגר עושה את שלו
בכל מיקרה אני בת 21, בעקבות ההסגר הדיכאון שלי חוזר וקשה לי נורא , פתאום אני עושה חשבון נפש עם עצמי ומתחילה להבין דברים וסיטואציות שברחתי מהם
אני מרגישה שאני איבדתי את עצמי בחיים האלה
יחסית לגיל שלי עברתי הרבה , עם זה מילדות בעייתית לאנשים קשים והתמודדות עצמית
אני אשמח לפרוק וגם לשמוע דעות של אנשים
אני גרה כרגע עם המשפחה שנורא קשה לי איתה
לפני התקופה של הקורונה לא היתי נמצאת הרבה בבית אז לא היה לי כלכך מפריע
אני לא מסתדרת איתם ואני מרגישה שאני כלכך בדיכאון כל פעם שאני קמה בבוקר ורואה אותם
מגיל קטן לא היה בנינו יחסים , זה משפחה קרה עם דיכאון שלא באמת מתעניינים בחיים שלי אין בנינו הרבה דיבורים
אני סובלת כל רגע שאני מצאת פה , ואני כרגע עובדת מהבית
אני רוצה לעזוב אבל יש בי חרדות
המסלול שעשיתי מגיל קטן היה בעייתי תמיד נמשכתי למה שאסור , הכל היה שיטחי בסביבה שלי , להיראות הכי טוב , לצאת עם האנשים הכי מדוברים שכולם מכירים ..שזה האנשים הכי בעייתיים
היה בחיים האלה הרבה עצב ובריחה לאלכוהול וסמים
התקופות האלה עברו לשימחתי
עכשיו אני נמצאת בשלב שאני מרגישה נורא בודדה , אני מרגישה שהמקום שאני מצאת בו בחיים הוא לא מתאים לי
מבחינת חברים יש לי כמה חברות שאני אוהבת אבל אנחנו כבר לא באותו הראש ..
היתה לי מערכת יחסים של כמה שנים ומאז אני לא מצליחה למצוא מישהו
אני נורא רוצה זוגיות , אני נראת די טוב אנשים מבחוץ יחשבו שיש לי את כל הביטחון
אבל אני בעצם נורא ריקנית בחיים שלי
גברים שיצאתי איתם שנורא כבר התחברתי עזבו או פשוט נעלמו..בהתחלה אני בחורה שנורא כיף איתה אבל אז זה פשוט עובר ..כי כיף זה לא הפואנטה
אני מרגישה שאין לי את האומץ לקחת א החיים שלי ופשוט לעבור נגיד לתא , לזרום שם ולהכיר את עצמי יותר
אני מרגישה נורא בודדה , אני לא מצליחה למצוא כוחות או כיוון לחיים חדשים
בעיקרון על פני חוץ אני נראת שמחה , חייה חיים רגילים
אני מאוד מופנמת , לא מדברת על הבעיות שלי לכן החלטתי להפתח קצת לאנשים שאני לא מכירה , לשמוע דעות של אנשים שלא מכירים אותי או סתם עזרה ולפירוק קצת ...