למה נשים הן כאלה שתלטניות בקשרים?

יותר לפרוק מאשר לשאול.

ראיתי אתמול את התוכנית של אדיר מילר ויש שם את כל הדגש הזה על זה שיש זוג נשוי והבעל הוא מסורס ורק מזה שהסתכלתי על זה כבר זה הכעיס אותי. כי בשבילי זה לא צחוקים.

מה שאני הכי פוחד ממנו בעולם הזה זה למצוא את עצמי בסיטואציה כמו שלהם.
אני גם לא הייתי יכול למצוא את עצמי בסיטואציה כמו שלהם כי הייתי מתעצבן ויוצא מהכלים הרבה הרבה לפני שהייתי מצליח להגיע אליה בכלל.

אני מסתכל מהצד עליהם והם מנסים כל הזמן להגיד לנשים שלהם את מה שהן רוצות לשמוע וכל הזמן כן מאמי היי מאמי ביי מאמי ורואים שהם לא באמת רוצים לעשות את זה ורואים שנמאס להם מהן ורואים שכבר יושבות להם בוריד במשך שנים אבל שותקים. עדיין שותקים. בשביל מה אתם שם בכלל?..

והנשים שלהם כאייילו לא מבינות. הכל מבינות כל מניע נסתר של כל אדם מבינות אבל מתי שהבעל חושב משהו אחד אבל אומר משהו אחר את זה הן פתאום לא מבינות. ראש קטן. ראש בוטן. ראש גרגיר חול.

העניין הוא שאני לא יודע למה אבל איך שאני מפתח רגשות כלפי מישהי כמו בסדרה הזאת כזאת שכאילו מנסה לקחת פיקוד וכל הזמן מסתכלת עליך אומרת לך מה לעשות כל הזמן מעירה לך כל מיני הערות כמו איזו אמא שרוצה צומי וסתם הולכת אחרייך על פארש ומבלבלת לך את המוח לא בגלל משהו אלה סתם בשביל תשומת לב אז זה כל כך מעצבן אותי שאם אני אתן לעצמי יד חופשית אז אני לא אתפלא אם אני מרים עליה יד. כל הזמן רק תלונות כל הזמן רק חיפוש כל הזמן רק איפה לא בסדר איפה לא בסדר פה לא בסדר שם לא בסדר הכל לא בסדר והכל כאייילו בגלל שלא מספיק גבר או לא מספיק משקיע או לא מספיק עוזר או לא מספיק שם ההרגשה כאילו היא חושבת שהיא מושלמת.

אותו דבר אני רואה בהרבה מקרים בחיים באמת. יש מלא כאלה שאם היא בקשר זהו היא נכנסת לתפקיד אחר. עכשיו היא האימא כאילו. עכשיו היא הבוסית. מתחילה לחיות בסרט. לעוף על עצמה. לחשוב שאתה חייב לה משהו. ברור שזה גורם לי להרגיש שמזלזלים בי. בתור בן אדם בתור גבר בתור הכל. וזה לא שאני אחד שזורק זין. אני כל החיים שלי עושה דברים. תמיד. כל דקה מהזמן שלי מנוהלת ואני משתדל להשקיע את הזמן שלי במקום לבזבז אותו אבל אני לא רואה טיפה אחת של התחשבות בזה. מה שאני כן רואה זה חיפוש. כל הזמן מחפשים אותי. על כל דבר שרק אפשר למצוא.

בגלל זה אני ממש מתקשה להיכנס לקשר כי אני פשוט לא סובל את ההרגשה הזאת כשה מישהי יושבת לי על הצוואר וחיה בסרט שאני שייך לה או חייב לה משהו. מצד שני אי אפשר אחרת. הדרך היחידה שבה אפשר למנוע את זה זה רק אם אתה לא מתחייב אליה ושומר אותה על דיסטנס ממך מדבר איתה פעם בשבוע ואומר לה מראש שאין פה שום קשר מחייב ורק ככה כשה היא חושבת שאתה לא חייב לה כלום אז היא שותקת אבל איך שהיא רואה שיש לה אפילו 1% של כוח להתחיל לעלות לך על הראש היא לא תפספס את ההזדמנות שלה.

אם היא חושבת שאתה מפתח כלפיה רגש היא תופסת את זה בתור הזדמנות לתפוס לך בביצים ומתחילה לעלות. עולה עולה עד שאתה לא מוריד אותה ממך.

גם אצל חברים אני רואה את זה. כל פעם יש איזו מלחמה סמויה. כל פעם יש איזה ניסיונות להשתלט אם זה קשר. אני מתחיל להגיע למסקנה שאולי פשוט לא צריך להתחתן בחיים. אולי עדיף להכניס מישהי להריון מתישהו ופשוט לא להתחתן איתה. לעשות איתה איזה הסכם לדאוג לילד אבל העיקר לא להיות תקוע עם מישהי בקשר שחושבת שרק בגלל שאתה נמצא איתה בקשר אז אתה שייך לה. מעדיף לתת למישהו אחר להתעסק עם כאב הראש שהיא עושה ולטפל בילד מהצד. מעדיף לעבוד ולטייל רק לא להקשיב לקיטורים שלה. כי כמה אפשר להיות ממורמרת?

אני חושב שזה פשוט נובע מזה שהיא לא מתחשבת. היא לא יודעת להתחשב וחושבת שרק היא חשובה בקשר והצרכים שלה חשובים וחייבים לה ויש לה כל כך הרבה ציפיות שאי אפשר לעמוד בהם. בגלל זה תמיד יש בלאגן כי גבר גם בן אדם וזה הכי קל לעמוד מהצד ולהסתכל עליו ו"לצפות".

אני גם לא מבין למה אני צריך להגיד לה דברים כאלה בסיסיים? שמעתי הרבה פעמים אמרו לי "אז תגיד לה". "אז תדבר". אבל אני לא רואה סיבה לדבר אם היא לא מבינה. מה את לא מבינה דברים בסיסיים? לא מבינה שצריך להתחשב גם בי? כי אם לא אז יש לך בעיה. אני לא יכול לחנך אותה מחדש אני לא אבא שלה. אני יכול להבין אם היה מדובר על דברים מעבר אבל התחשבות זה לא דברים מעבר. לפעמים מישהי עושה משהו כזה הזוי שאני שואל את עצמי למהה מאיפהה באתת עם זה ומרגיש פשוט כמו מפגר על זה שאני צריך לדבר על זה. פשוט מוריד ממנה. מאכזב.