פחד מהתמסדות וממערכת המשפט

אני פוחד, חרד בכל מה שקשור לאהבה ואמון בנשים, יותר נכון אמון במערכת המשפט, לא רוצה להגיד שאין לי אמון בנשים אבל כן מרגיש שקשה לי לסמוך עליהן שהכוח הגדול אצלן. שגדלתי כילד, שמעתי לא מעט משפטים כמו: תזהר מנשים הם חדות, חכמות, רואות הכל, הן יאכלו אותך, אל תיהיה תמים, תמיד תיהיה עם ראש למעלה ועם בטחון. (בסדר נו, אני מבין את הכוונה הטובה של החינוך)...... השנים עברו... ולנשים ניהיה מעמד אפילו יותר מהגבר, אני רואה מסביבי מקרים של גירושין אני חרד לגורלי, מקרים של תלונות שווא, גברים שהחיים שלהם נהרסו כי התאהבו בנשים הלא טובות וגם הטובות שהתהפך להן הראש בדקה ה-90, זוגות שנכנסו למלחמה אחד בשני. ואני המסכן, בן אדם פשוט שעובד ולומד וקצת התחיל לבסס את החיים, שואל את עצמי את השאלות:

האם נשאר בי עוד אמון? איזה נסיון יש לי במערכות יחסים שאני יכול לתחזק לכל החיים? אני באמת רוצה להכנס למשהוא שיש סיכוי גדול שיהרוס לי את החיים? חלק מהחברים שלי הבנות "העיפו בבעיטה" כי פשוט הם לא באו להן בטוב בעין, חברים איכותיים שלומדים ורוצים להשיג חיים טובים יותר, לא איזה ערס צ'חצ'ח עם התנהגות אלימה, אז למה לי להכנס למשהוא לא יציב כמו חתונה, להקים משפחה, להתגרש, לשלם מזונות, להיות אבא גרוש, שאולי לא אראה את הילדים, ורק להיות כיס מממן וכביכול "לאבד" את החיים שלי ולחיות תחת עול?

מצד שני אני מאוד רוצה לאהוב ולהתאהב, אבל זה מרגיש לי כמו מלכודת, שברגע שאתה שם אכלת אותה לתמיד, זה מפחיד אותי, זה מרגיש לי להכנס למן משחק מחשב שאם אתה לא שחקן טוב, אז נפסלת, או כמו להכנס לחדר שבכל רגע נתון הוא יכול להנעל עליך

לא יודע מה לעשות, אני רואה את זה בצורה דיכוטומית, אני גם דיי חושב שמרבית הגברים חושבים כמוני ורק מבטאים את זה בצורות התנהגות שונות במקום לדבר על זה. זה מרגיש לי שהבעיה היא לא בי ואני לא טועה (הלוואי וכן) אלא פשוט נסיבות החיים וההסתכלות על הסביבה הביאה אותי למצב הזה.