התאהבתי באיזור הנוחות ולא מצליחה להשתחרר ממנו. מה לעשות?

שלום אני פה קצת לפרוק טוב אז..
לאחרונה אני יותר סגורה יש לי חרדות ומחשבות שלא עוזבות אותי תקופה בגלל שאני גם מובטלת תקופה ארוכה מאז שהשתחררתי בלחץ עבדתי כמה חודשיים בתוך השנתיים האלה קשה לי להשאר במקום עבודה אחד הכל נובע מחוסר עניין וחשק לקום ולצאת לעבוד את רוב היום מעבירה בשינה ובלילות קשה לי להרדם בגלל המצב של העכשיו גם עם כל הקורונה הכל משפיע עליי לא רואה שום עתיד חושבת על העבר יותר על הטעיות והכישלונות לא רואה מה יהיה מחר דיכאון במובן של המילה פשוט חוסר חשק לא לעשות שום דבר חוסר חשק במין באנשים בחברים ובתפקוד היום יומי שלי חוסר בהנאה אני כבר לא יוצאת כמו שהייתי יוצאת פעם וחברות נתקתי עם חלק קשר בגלל כל מה שעובר עליי לא רואה זמן לא לחברות ולא לכלום רק רוצה להיות לבד אני והמחשבות שלי
הלוואי והחיים היו קלים התאהבתי כל כך באזור הנוחות שאני לא מצליחה לצאת ממנו מאז שהשתחררתי לא עשיתי כלום עם עצמי אני מרגישה לפעמים כישלון אבודה שנתיים שאני מרגישה אבודה וכואב לי שהמצב ככה לא משתנה אבל עם כל זה כן התחלתי קצת לחסוך ובראש יש לי תוכניות ללמוד להשכיר דירה לעשות רישיון אבל כלום מרגישה תקוע קשה לי ליישם את הדברים שאני רוצה לעשות כל פעם חוזרת לאותו מקום למחשבות השליליות שלא יוצאות לי מהראש מה אם אני יכשל מה אם אני לא יצלח בסוף אין לי מישהו שתומך בי ומייעץ לי בחיים ההורים עובדים אין להם זמן וגם יש את האחים הקטנים שצריך לטפל בהם כך שאני נשארת עם המחשבות שלי לבד וזה משגע אותי
אני טובה בלתת עצות לאנשים אבל שזה מגיע אליי כלום לא יודעת לעזור לעצמי לא יודעת איך לצאת ממנו
ובפאן הזוגי גם לא היה לי חבר רציני בחיים זה גם בגלל שאני מפחדת להיפגע אז אני לא נותנת לאף אחד להתקרב אליי ולהכיר אותי אני אף פעם לא נפתחת מספיק עד הסוף ויש לי תסביך אב ההורים גרושים וחלק מהדברים שראיתי וחוויתי בילדות מקשים עליי להפתח לאנשים בעיקר לגברים קשה לי להתקרב לגבר גם מבחינת מיניות וזה שיבש הכל אם זה בטחון עצמי או לסמוך על אנשים בכללי אני בן אדם מאוד סגור קשה לי לפרוק חלק מהדברים לפרוק לחברים למשפחה או לגברים שאני יוצאת איתם אשמח לקבל עצות בונות תודה לכל מי שקרא