להרוס לעצמי את החיים בגלל חברה?

היי, אני דניאלה, בערך הבן אדם הכי אופטימי ובעל שמחת חיים שאי פעם תכירו.
אני תמיד חושבת רק חיובי , תמיד אופטימית ותמיד טובה לסביבה .
יש לי חברה. שהיא ההפך הגמור ממני. היא פסימית בצורה קיצונית והיא נורא נורא דיכאונית.
חזרנו בתחילת השנה לקשר אחרי שתקופה ארוכה הקשר שלנו היה מנותק.
מבחורה שחושבת חיובי הפכתי לבחורה מדוכדכת שמקשיבה ועסוקה בבעיות של חברה שלה.
היא כל הזמן מתלוננת על שטויות, היא חופרת על כל הבעיות שלה לועסת וחוזרת עליהן שוב ושוב ושוב גם אם כבר הבנתי את זה וכבר ייעצתי לה 101 עצות.
הפסימיות שלה השפיעה עליי והפכתי להיות בן אדם ממורמר, בן אדם עצבני שמתעצבן מכל דבר, בן אדם שאין לו כוח כבר לאחרים ובעיקר הדבר שהכי כואב לי זה שבמקום לחשוב שהכל לטובה- אני חושבת רק שלילי. היא פשוט הרסה לי את כל ההשקפת עולם, את כל השמחה היא הבריחה ממני.
כשכל זה התחיל חשבתי שזאת רק תקופה דיכאונית זמנית אצלה אבל טעיתי וכבר שנה שאני לצידה כל הזמן תומכת בה ומקשיבה ומייעצת לה אבל זה פוגע בי נורא
ומשנה את האופי והגישה שלי.
אני רוצה להתנתק ממנה אבל אין לה אף אחד אחר חוץ ממני. לא משפחה , לא חברים. כולם מתרחקים ממנה בגלל הפסימיות שפשוט נוטפת ממנה, חשוב לי לציין שהיא מביאה על עצמה את כל הבעיות שלה, עם המשפחה ועם החברים, לא שזה בא לבד.
ניסיתי הכל, ייעצתי כבר הכל, גם היועצת ניסתה לעזור לה אבל כ ל ו ם לא עוזר. הגעתי לנקודת שבירה . אפילו לי זה כבר יותר מידי במיוחד שזה משפיע לרעה גם עליי.
אני רוצה לנתק את הקשר איתה אבל אין לי לב. היא כל הזמן אומרת לי שרק אני מבינה אותה ותמיד עושה הכל שיהיה לה טוב אז איך בדיוק אני אנתק איתה קשר?!
אנשים שמכירים אותי שואלים מה קרה לי ?אם אני חולה או עוברת תקופת משבר? ואנשים שלא ראו אותי מזמן מסתכלים עליי במבט המום ושואלים "דניאלה זאת את?!".
כבר עשיתי איתה אין ספור שיחות על זה שהיא מדכאת וגם כמה פעמים הייתי ישירה איתה ואמרתי לה שהיא מדכאת ומעצבנת אותי. אבל היא בכל זאת ממשיכה
כי היא מרוכזת רק בעצמה ובבעיות שלה ולא אכפת לה שזה משפיע גם עליי.
אז במידה ותציעו לעשות איתה שיחה גלויה - תדעו שכבר עשיתי זאת ללא הועיל.
אני באמת לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אין לי לב לנתק איתה את הקשר וגם אין לי מושג איך לעשות את זה. מצד שני אנשים מתרחקים ממני כי גם אני התחלתי להיות
דכאונית ופסימית מאוד מאוד. אני מרגישה שכולם תופסים מרחק ממני כי לא נוח להם בקרבתי, החיוך שלי לא עלה לי כבר שנה על הפנים. לא זוכרת מתי צחקתי צחוק
אמיתי ולא זוכרת מתי פעם אחרונה חשבתי בצורה אופטימית. אני מפחדת שזה ישפיע על החיים שלי, אני מרגישה שהפסימיות כבר חלק ממני ושאני לא אצליח להיפטר ממנה יותר לעולם. אני מפחדת שאם זה ימשיך ככה החיים שלי יהפכו לחיים אפורים וממורמרים. אני באמת לא יודעת מה לעשות ? אם עצתכם תתמוך בניתוק הקשר אשמח אם תציינו כיצד לעשות זאת כי אין לי מושג איך. אם עצתכם תתמוך בלא לנתק איתה את הקשר אשמח אם תציינו איך לפעול. תודה רבה רבה באמת שאתם עדים לנקודה בחיים שלי שכבר נשברתי.