נראלי יש לי משבר זהות. איך להתמודד?

אני אנסה לתמצת כדי לא לאכול לכם את הראש.

אז ככה, בילדות הייתי ילד שמן חסר בטחון ומאוד מופנם, ויתר על כך גדלתי בסביבה חסרת בטחון.
אבא שלי גם היה חסר בטחון בתקופות בחייו ברמות קיצוניות, הוא לא היה יוצא מהרכב אפילו לקנות פלאפל ברמה הזאת.

במשך שנים היתה לי את הבעיה הזאת וכל מה שניסיתי לעשות זה לפצות על כך (בשלב מסוים).
הלכתי להתאמן קראתי הרבה ספרים/מאמרים וכל דבר בנוגע לשיפור עצמי.
היו לי רגעים שבאמת שהרגשתי בשיא של עצמי.

תמיד מצאתי את עצמי במערכות יחסים הרסניות שלא יכלתי להפסיק אותם, משום מה הערך עצמי שלי נמוך וכשאני במע׳ יחסים עם מישהי שמתעללת בי נפשית אני לא מצליח להגיד לעצמי שאני אמצא טוב יותר. ואני נשאר.
אני מפחד להיות לבד כל הזמן.

לפני 3 חודשים שוב חוויתי פרידה, והאמת שהיא היתה קשה למרות שבתוך תוכי ידעתי שהיא לא בשבילי. לא מצליח לקבל את המציאות, מחשבות, חרדות, רעידות בידיים, דופק גבוהה פתאום, צרחות מתוך שינה ובעיקר לא מבין מה הולך איתי.

בעקבות הפרידה הלכתי לפסיכולוג התחלתי טיפול ובהמלצתו הלכתי גם לפסיכאטר שנתן לי ״פרוזק״.
אני באמת מוכן לעשות הכל על מנת להרגיש טוב יותר עם עצמי.
אבל זה תופס אותי כל הזמן,
כשאני יושב בסיטואציה חברתית אני שם לב לעצמי ולסביבה יותר מידי, איך כל אחד יושב, איך אני יושב, מה אני אומר, לאן אני מסתכל, אני מסתכל בעיניים?
ובעיקר מרגיש חוסר נוחות פנימי.

יאמר לזכותי שאני לא בחור שקט ולמרות כל ההרגשה הזאת אני מבטא את עצמי די יפה, ובמקרים מסוימים שיש לי מצב רוח אני אפילו ניגש לבחורות ומתחיל איתם. אבל זה לא בא ממקום של בטחון עצמי גבוהה זה נראלי מגיע ממקום של להוכיח.
אני מרגיש שכל הזמן אני צריך להוכיח, שאני בתחרות עם אנשים.

אם תשאלו את חבריי הם יאמרו לכם להפך, יש לי בטחון עצמי גבוהה ואני בנאדם בעל הישגים גבוהיים.
אני מומחה בלהסתיר את הרגשות שלי, אני טוב בלשחק את המשחק אבל בפנים מרגיש כמו אותו ילד.

לפעמים אני מרגיש שאני לא מי שאני וזה קצת מוזר, אני לא יודע מה אני מנסה לעשות ואיזה רושם שאני מנסה ליצור כשאני עושה את זה, אבל פשוט מרגיש לא טבעי לפעמים..

באלי לחיות את החיים בשלווה, בלי דאגות כל הזמן.
באלי להיות יותר טוב ממה שאני עכשיו, להצליח בקריירה ובזוגיות אמיתית.
אני רוצה להרגיש נינוח בסיאוטציות חברתיות ובדייטים.
אני רוצה להעצים את עצמי ולנער את הדברים האלה שמפריעים לי....

מה אתם חושבים?
האם גם אתם מרגישים/הרגשתם כמוני?
מה אני צריך לעשות?