אני מרגישה שאני מתפרקת

אני אשמח אם תקדישו כמה דקות לקרוא את זה ולעזור לי..
אני מרגישה שלאף אחד אבל לאף אחד לא אכפת ממני.. "החברות" שלי בקושי מתייחסות אליי ואני מרגישה ממש לבד בבית ספר גם "החברה הכי טובה שלי" התחילה להתנהג אליי מגעיל וגם אמרתי לה את זה והיא לא עשתה עם זה כלום היא גרמה לי להרגיש רע עם זה שאמרתי לה כי היא ממש נפגעה שזה מה שאני חושבת אבל זה ממש ככה מרגיש ורציתי לנתק קשר כמה פעמים שכבר לא יכולתי אבל אני לא מסוגלת כאילו משהו בלב לא מסוגל כאילו באמת שנקשרתי אליה ואני לא יכולה לדמיין חיים בלעדיה כי אחרי זה היא פשוט תעשה לי דווקא היא לא תתייחס אליי בכלל וכל הזמן שאני אראה אותה היא תמיד תצחק כזה וכאילו שלא מפריע לה,
ובבית אני גם מרגישה שאני לבד המשפחה שלנו בכלל לא מגובשת ואנחנו כמעט ולא מדברים בארוחות יש פשוט שקט.. אני כל כך הרוסה ממה שאח שלי חושב עליי הוא כל הזמן מנסה להקטין אותי ולהראות כמה הוא טוב הוא כל כך אגואיסט וזה פשוט פוגע בי כל הזמן מחדש, עם אחותי הקשר שלי הכי טוב אבל עדיין לא כזה משהו, אבא שלי לא עושה כלום בבית חוץ מלהתעצבן כל היום, אמא שלי איימה עליי שהיא תתן לי כאפה כמה פעמים בגלל הטעויות הכי קטנות בעולם ועוד אחרי זה היא חושבת שהיא יכולה לפתוח לי את הדלת בזמן שאני מתלבשת והכל בסדר (אף פעם לא הרגשתי בנוח עם זה כי זה הפרטיות שלי ואני כמעט בטוחה שהיא גם לא הייתה רוצה להראות לאמא שלה) וגם אחרי כמה ימים היא רצתה להכינס לבריכה ואמרתי לה שאני לא רוצה להיכנס ואז היא אמרה לי לא להיכנס בואי סתם נדבר ואני אמרתי לה שלא (כי מה אני יכולה לדבר איתי כבר אנחנו ממש לא בקשר שלומר את הדברים האישיים שלי אליה בטח אחרי שהיא מאיימת עליי ועוד על כלום)
ויש לי עוד שני אחים קטנים שלא מבינים מכלום אז אין לי מה לעשות אותם
אני באמת חשבתי על להתאבד כמה פעמים אני לא אשקר.. אבל הבנתי שזה לא שווה בגלל שזאת פשוט תקופה ואני יכולה לראות את עצמי מאושרת עוד כמה שנים אבל לא בחיים האלה, אני רוצה להתחיל חיים חדשים אני רוצה לצאת מהמשפחה הזאת ומאיזור הזה, חשבתי על זה מלא ואני בסדר עם לעזוב הכל פה כי באמת שאין לי למה להישאר כאן..
הייתי שמחה שתציעו לי לאן אני יכולה ללכת? אולי לפנימיות כלשהם שאפשר ללכת בלי אישור מההורים או משהו