שנתיים של אהבה נהרסו בשבועיים, איך ממשיכים הלאה?

היי אז תודה לכל מי שיתרום מזמנו לענות על השאלה שלי :)
מצטערת מראש על החפירה הארכיאולוגית
היי אז ככה אני בת 22 נמצאת בזוגיות של שנתיים
הוא אהבת חיי בן 23 ואני אוהבת אותו בטירוף והוא גם לפחות ככה חשבתי עד לפני שבועיים ..
אחותי נמצאת בסיכון ונדבקה בקורונה לפני כ14 ימים נאלצנו להכנס לבידוד כל המשפחה 5 נפשות
היה מאוד מפחיד אני לא אשקר היו לילות של לא לישון כי פחדנו היה לה חום שעולה ויורד הזעה הרגישה זוועה המון דברים מפחידים שלא אפרט יותר מדי בקיצור המון תהפוכות נפש ולחץ ופחד אבל עברה את זה ברוך השם תודה לה׳ כי היינו שם בשבילה ויצאנו שליליים כולם.

הבן זוג שלי הוא האכזבה הגדולה שחוויתי בתקופה האומנם קצרה אך הסוערת הזו וכבר תבינו למה ומקווה שתוכלו לעזור לי ולהאיר את עיניי באיך לפעול עכשיו
הוא נתפס על דבר שאמרתי בהודעה והחליט להיפרד ממני בזמן הבידוד זה היה ביום השני לבידוד בערך זה עמד על 7 ימים שלא התראינו בהם
הדבר שאמרתי היה שהוא עושה הכל מהכל ובתקופה כזו הוא אפילו לא פונה אליי בטלפון לראות אותי סתם להראות געגוע ומשם הוא רץ ישר לפרידה בלי לנסות להבין שקשה שמפחיד לי שרע לי
אבל הוא החליט לסדר את זה למרות שזה לא היה בלב שלם מצידי הוא אמר שלא רצה באמת להיפרד והתחרט בעצמו
אז הכל אומנם ״הסתדר״ אבל כל תקופת הבידוד לא שמעתי ממנו בכלל חוץ מהתכתבויות ובואו נגיד שנפתחו עיניי
כאילו שלא אכפת לו בכלל שאני נמצאת פה 14 ימים שבהם הוא שולח הודעות ותו לא
הוא הלך ועשה מיליון דברים שכללו המון נסיעות של לפחות 20 דקות הלוך חזור והוא לא עובד ולא לומד זמנית כך שיש לו את כל הזמן שבעולם
עכשיו בן אדם שאתה אוהב שנמצא בבידוד אתה רק תחשוב על איך לדאוג לו לדברים לקניות לטיפת עידוד אם אתה באמת אוהב אותו
מה שהכי כןאב כאן שאם זה היה הפוך אני מזמן הייתי מחוץ לבית שלו משאירה לו דברים לעזור להם להיות שם בשבילם כשהם צריכים
להתקשר לעודד אתם לא מבינים כמה זה נוראי שאין לך את היכולת ללכת לקנות מצרכים שאתה חייב ולהיות תלוי באנשים
ואני לא בחורה חומרית חס וחלילה שלא תטעו
הייתי מביאה לו את האשראי שלי כמובן .
פשוט העזרה המינימילית לא הוצעה אפילו ממנו אפילו לא טיפה של דאגה
הבני זוג של האחיות שלי היו פה כל שנייה הביאו לנו הכל מהכל הדודים המשפחה השאירו לנו בחוץ
הוא אפילו לא שאל מי דואג לנו לדברים האלה
אפילו הבני זוג שלהן באו סתם להתראות מרחוק לראות אותן ממרחק לעשות להן קצת טוב על הלב של מי שהם אוהבים באמת
ואין פה השוואה כזו או אחרת
הוא פשוט הותיר אותי בפה פעור.
שנתיים של אהבה מטורפת הסתכמו לי כרגע בשבועיים האלה וזה מרגיש טיפשי
ואני פשוט לא יודעת מה לעשות
הלב אוהב אותו אבל הראש אומר שאין פה טיפה של אכפתיות
והיו שנתיים של אהבה ענקית אני מופתעת מאוד
ומגיעה למסקנות שאולי הוא לא אהב אף פעם
אבל פה הדילמה
עברנו המון יחד .. הוא היה לצידי כשעברתי ניתוח אומנם פשוט אבל התוצאות יכלו להיות אחרות ולשנות לי את כל החיים וברוך השם יצא שפיר
וישן לידי בבית החולים ודאג לי כשהרגשתי רע החזיק אותי הרים אותי כשכאב לי התפרים קם איתי בלילה לשירותים ..
הוא נאמן ב100% וגרם לי אושר אף פעם לא עשה לי דבר רע או פוגע או נתן לי להיות בראש לא שקט תמיד מדבר על עתיד משותף הוא מאוד בוגר
אם קורה שרבים הוא מדבר בכבוד משהו שלדעתי קשה מאוד למצוא שם בחוץ ..
אבל את האמת אני כבר לא יודעת
בן אדם שאוהב אותך יהיה כשקשה
מה לדעתכם אוכל לעשות מכאן והלאה?