התמודדות עם דחייה. ידידה שהיא חברת נפש

ידידה שהיא חברה ממש טובה, מכירים כ10 חודשים
שותפה ללימודים, לסרטים, לבישול, ליציאות, לטיולים ולערבים עם חברים
יצא לנו להכיר ולהתחבר לעולמות ולמשפחה של שנינו
וכל הצדדים ממש עפו עלינו.
תמיד מחמיאה לי (תודה שהכרתי אותך, כמה אתה משמח אותי וכו,) ומוקסמת כשמחמיא בחזרה.
החיבוקים שלה ממלאים אותי ופשוט כל כך אוהבים.

דיברנו עלינו כמה פעמים,
גם המשפחה וגם חברים שואלים מתי כבר תהיו ביחד, וגם אני בעד לתת לזה נסיון אך היא אומרת שאינה מחפשת כרגע זוגיות, שמרגישה הכי רע בעולם שמסרבת ושגם היא חשבה לנסות לתת לנו צ’אנס אך מרגישה שאינה שלמה עם זה. שאינה יציבה רגשית.


בפעם הראשונה שקיבלתי את הלא הבנתי שממש לא הייתי מוכן אליו נפשית.
נכנסתי לדיכאון של כמה ימים עם חוסר תיאבון, לקחו לי כמה ימים להרים את עצמי ולצאת ממנו. הרגשתי חור בלב בצורה הכי קיטשית ותחושת פספוס ענקית.
עדיין שמרנו על קשר ודיברנו, אם כי הייתה קצת התרחקות לכמה ימים.

המשכנו עדיין לבלות ביחד, ראינו מלא סרטים, יצאנו לברים ולטיול ממש לפני הסגר רק שנינו.
עדיין חברים (ידידים?) טובים ולא מעבר, עדיין מקבל את הלא (פעם שנייה) ועדיין מרגיש תחושת פספוס, אם כי הפעם בידיעה שמגיעה לי מישהי שתרצה אותי באותה רמה שארצה אותה, מרגיש יותר חזק מאשר הפעם הראשונה.

אני מבין שמשהו רומנטי לא הולך לקרות בינינו, אבל הראש (לב) מסרב לקבל את העובדה.

לא מעוניין לנתק איתה קשר, בקרוב היא גם עוברת לעיר רחוקה

אבל פא*. איך עוברים הלאה ומכירים את אשת הקסם הבאה?