עברתי אונס בגיל 6, ייתכן שבגלל זה אני לא מצליחה למצוא זוגיות?

כשהייתי בת 6 עברתי אונס ע"י חבר של אחי שהיה באותו הזמן בערך בן 13 אם אני זוכרת נכון. הוא היה מגיע מדי יום לבית שלנו, ובזמן שאחי היה משחק במחשב הוא היה יושב על המיטה שליד אחי ואני ישבתי לידו עם שמיכה שהוא היה מבקש ממני להביא כמעט כל יום והוא פשוט הכניס את היד ונגע לי במקום האינטימי. אני לא כ"כ זוכרת המון פרטים, אבל יום אחד אני זוכרת שאחי כבר הבין שמשהו לא בסדר ואמר לו להפסיק להציק לי (*אחי גם היה בן 13 באותה תקופה אז הוא לא ממש הבין מה הוא עושה לי מתחת לשמיכה).
זה הגיע לשיא כאשר יום אחד אני רציתי לרדת לגן המשחקים שמתחת לבית והחבר שלו בדיוק גם הלך הביתה אז הוא אמר שהוא כבר ילווה אותי בעצמו. ירדנו ביחד במעלית וכשהגענו לקומת הקרקע באתי לצעוד לכיוון הגן והוא עצר לי ושאל אותי אם אפשר להשיב אותי על המדרגות לשנייה, אמרתי שכן ואז הוא היה ממש קרוב אליי ושאל אם אפשר לנשק אותי אמרתי שכן (הייתי ממש קטנה ולא הבנתי שזה לא בסדר, חשבתי שהוא רק רוצה לעשות לי נעים) כך זה נמשך כמה דקות ואח"כ הוא הרים אותי למטה ואז בסתר במקום שלא רואים בביניין הוא המשיך לגעת לי במקום האינטימי ואז בשלב יותר מאוחר הוא שאל אם אפשר לקחת אותי למקלט (שהיה בתוך הביניין) אמרתי שלא, כי אני מפחדת אז הוא אמר אין לך מה לפחד אני אהיה פה ובכ"ז התנגדתי (למזלי הרב שלא הייתי כזאת תמימה) ואז הוא פשוט וויתר ואני הלכתי לבד לגן וכשחזרתי הביתה אז אמרתי לאמא שלי שהוא נישק אותי, היא ממש הייתה בהלם וישר התקשרה לאמא שלו וסיפרה לה את זה ומפה אני לא זוכרת כלום. אני חושבת שרק חקרו אותו ואז שיחררו אותו כי הוא היה קטין.

אז כן, עברתי לצערי הרב אונס אבל למזלי הרב בלי חדירות, למרות שזה היה ממש קרוב.
היו לי מלא מחשבות בגיל צעיר יותר (בעיקר בגיל 14-16) שבעיקר בגלל זה אני לא מצליחה למצוא זוגיות אבל ניחמתי את עצמי בזה שאני ממש צעירה וזה עוד יגיע אבל השנים כבר עברו והיום אני כבר בת 19 ועדיין רווקה שאפילו לא התנשקה. בזמן האחרון הרבה זיכרונות מהתקופה הזאת חוזרים אליי וזה קשה, אני מדחיקה ומדחיקה והמון.
כולם סביבי במערכות יחסים ומאוהבים והכל, ורק אני נשארת בצד ובאמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות. ניסיתי להכיר, לשים את הרחמים העצמיים שלי בצד וזה לא הלך זה עשה אותי עוד יותר חסרת ביטחון ואני פשוט אוטומטית נסגרת ליד בנים ונהיית ביישנית.
עוד בעיה היא שאם אני כבר מתיידדת עם מישהו ואנחנו מדברים בווצאפ/פייסבוק אז השיחה נתקעת ואז אין על מה לדבר יותר והקשר פשוט ניתק או שזה נגמר במצב אחר לגמרי: אני מייעצת לו על משהו (תמיד הייתי טובה בלייעץ לאחרים וזו דוגמא מושלמת איך זה לא בא לטובתי) ואז הוא ממש מודה לי ובלהבלהבלה ואז הופ אני משוייכת לfriendzone, איך אני יכולה לנתב את השיחה ככה שזה לא יישמע שאני לא רוצה אותו רק כידיד אלא יותר מזה? אני מנסה להיות אני ולהיות פתוחה עם בנים אבל תמיד איכשהו זה נהרס והופך להיות בדיוק ההפך ממה שהתכוונתי ואני פשוט לא יודעת איפה אני טועה.
וגם אם אני נתקלת במישהו שמוצא חן בעיני אני לא יודעת אם לעשות צעד או לא, או לחכות שהוא יעשה.. אני ממש חושבת אם כדאי או לא או לחכות שהוא יעשה כי אני גם מפחדת מדחייה- ממש כמו כולם אבל מצד שני אני גם רוצה פשוט להתגבר על זה וזהו אבל אני לא מסוגלת ומשהו פשוט עוצר בעדי.
אני גם לא אחת שאוהבת מסיבות, פאבים, ברים וכאלה ואני גם לא שותה ולא מעשנת ופשוט מתרחקת ממקומות כאלה ולא מתקרבת לשם אף פעם. אני פשוט "ילדה טובה" כזאת ודי שקטה שתמיד חיפשה את "הילד הטוב" ואת הקשר האמיתי ולא את הסטוצים כמו שלרוב בני גילי ואפילו צעירים יותר רגילים לעשות.
בצבא אין מישהו שמוצא חן בעיני, ניסיתי לחפש ולא מצאתי אף אחד ולעבוד אני גם לא יכולה כי הבסיס רחוק מהבית ואני חוזרת ממש מאוחר הביתה ואני פשוט מתה מעייפות אז אני לא רואה עוד מקום בו אני יכולה לנסות להכיר בנים.

סליחה על החפירה, ותודה למי שקרא הכל.. אני ממש מעריכה את זה, זה ממש חשוב לי.
עכשיו, אשמח לתגובות & עצות מה אני יכולה לעשות בקשר לזה.