מיגרנות וגועל מרעשי לעיסה של אנשים

שלום,
בשנים האחרונות שמתי לב שהמשפחה שלי אוכלים בצורה לא נאותה. זוללים, פה פתוח, ביסים גדולים מפוצצים את הפה באוכל וזה מלווה בקולות זלילה, ורעש "אההההההה" אחרי שתיה. הקולות לעיסת פירות הכי מפריע לי, למשל מלון. רעש המציצה של נוזלי הפרי מלווה בלעיסה פשוט מחרפן לי את המח. זה מוריד לי מיד את התאבון וגם מצמרר לי את האוזניים, אני ממש מרגיש את הכאב בתוך הראש. לעיתים גם אבא שלי מתעטש בזמן האוכל. זה בכלל גומר לי על התיאבון, כי כל מה שאני יכול לדמיין זה רסיסי אפצ'י מתעופפים לי על הצלחת. אם הייתי באמצע דבריי, זה קוטע לי לחלוטין את חוט המחשבה וגורם לי לזעם. זה מגיע למצב שהחלטתי שהכי טוב עבורי לתרץ להם סיבה שבגללה לא אוכל להגיע לשולחן, כשבפועל אני מחכה שיסיימו לאכול ואז ניגש לאכול.
כשגרתי עם שותף, חיכיתי שהוא יסיים לאכול במטבח כדי שאוכל לגשת. והוא גם כן היה מגזים עם הקולות, וגם יורק הרבה מהחלון. לא יכולתי להשלים עם הדבר הזה, ומבחינתי הוא הפך בבון ומיד עזבתי את הדירה כשהבנתי שהבן אדם לא שמע על מונח הנימוסים. כשגרתי באוסטריה כמה שנים לא נתקלתי בתופעה הזאת, שם אנשים אכלו בפה סגור ושמרו על נימוסים.

היתה מישהי שיצאתי איתה, היא היתה מדהימה ביופיה וגם האופי מקסים, אבל הלסת שלה היתה עושה מן רעשי קליק בזמן הלעיסה, ניסיתי להתעלם מזה אבל לא הצלחתי להילחם ברגש וזה גרם לי להמנע מלאכול איתה מאז, או אם כן אז רק במקומות רועשים או עם מוסיקה ברקע. העובדת שלי לפני מספר ימים לעסה בזמן השיחה בטלפון וזה פשוט מילא אותי בזעם, צרחתי עליה שתשים על השתק אם היא מתכוונת ללעוס כמו סוס. כמובן שהתנצלתי אחר כך, אני לא מתכוון לפגוע אבל זה פשוט מחרפן לי את השכל. עוד דוגמא, ישבתי במטוס ולידי ישבו זוג חרדים שלעסו אוכל בריח נקניק חריף שהביאו מהבית, אכלו ממש כמו חיות, פירורים עפו לכל עבר, הרגשה שחוץ מהם אף אחד לא קיים במושב לידם.

חשוב לציין שאני לא מושלם ולא קרוב להיות מושלם, אך אני לא מפליץ או עושה קולות בזמן השתיה, ולא מקנח את האף או ממלא את האיזור בפירורים בחברת אנשים.

פתחתי את הנושא הזה בפני משפחתי והם נעלבו, אומרים שאני מחפש על מה לשנוא אותם, ושהבעיה היא אצלי, שאני שונא אותם ואת כולם ושלעולם לא אמצא זוגיות במצב כזה.

אני אוסיף ואומר שבתקופות שאני גר לבד, ופוגש את המשפחה/חברים פעמיים בשבוע, העניין הזה לא מפריע לי כי יש את אלמנט הגעגוע. ואם במקרה נדיר כלשהו זה מתחיל להפריע, אני יכול לחזור לפינה השקטה שלי, לעסוק ביצירה ועשייה. אך מה יהיה ברגעים שבהם אגור עם אנשים, שתהיה לי משפחה משלי?

מכירים את התופעה? עיצות?