אני כל כך מעצבנת, אני שיפוטית וכל דבר מפריע לי או ששום דבר לא מפריע לי ואין לי דעה על כלום מה עודים

אני מרגישה ממש מזעזע
אני מרגישה שבאלי להקיא על עצמי ועל כל העולם הכל פשוט מגעיל אותי, כל פעם שאני מוציאה משהו מהפה אני באמת רוצה להקיא וזה נותן לי כל סיבה למה לא לפתוח תפה וגם מה שאחרים אומרים באלי להקיא. מרגיש לי שככל שאני אהיה יותר מחוברת לרגשות שלי ככה אני יהפוך להיות יותר מעצבנת אני פשוט מדמיינת כל בן אדם שאני מדברת איתו איך הוא שופט אותי ומוציא אותי מעצבנת, אני כזאת שיפוטית וזה נשמע מגעיל ואני נשמעת כמו סבתא ממורמרת, אני באמת לא מגזימה ואני בטוחה גם שאלה שיראו את הדבר הזה ואולי יגידו ״פשוט תאהבי את עצמך״ בטח כשיכירו אותי יבינו שאין מה לאהוב. אני גורמת לאנשים להרגיש ממש לא בנוח, כל מה שיש לי להגיד על כל דבר זה רק דברים רעים ומדכאים וממורמרים ושיפוטיים ואז אני שומעת מה אני אומרת ואומרת לעצמי שמה שאמרתי היה ממש מגעיל ודוחה ובאלי פשוט לקבור את עצמי. אני ממש מנסה להיות שמחה ולעשות דברים שעושים לי טוב ולמצוא את הטוב בכל בן אדם ולהיות פתוחה לאנשים אבל אני לא מצליחה זה רק מכניס אותי ליותר לחץ בזה שאני לא מצליחה. מרגיש לי שכל החיים הייתי באשליה שאני משהו ועכשיו פשוט הכל מובן שאני הבן אדם הכי מעצבן שיש. לפעצים אני יוצאת מזה ואומרת ״וואי זה סתם הרגשה ויש כל כך הרבה דברים חוץ מההרגשה הזאת״ אבל אז זה שוב חוזר כשאני פותחת את הפה. באלי לא לדבר כל החיים שלי ואני בטוחה שאז אני אהיה ממש מאושרת. אני הכי קרובה לאושר שאני לבד בחדר ולא מודעת למי שאני אבל זה כמו לחיות באשליה. אני מרגישה מנותקת מכולם מהמשפחה שלי מחברים שלי. אני מרגישה שאני רוצה שתהיה לי דעה משל עצמי כי לפעצים מפחיד אותי שאין לי דעה על שום דבר, ואז יש לי יותר מדי דעות על דברים כך כך קטנים ומפגרים ואז אני מוצפת בהם. הקטע זה שלפעמים זה ההפך ממש, ושאין לי שום דעה על כלום ואני מרגישה שאני לא סומכת על פאקינג שום דבר שאני מרגישה או חושבת ואז אני מנסה למצוא רמזים חיצוניים או דעות של אחרים בשביל להבין מה הדעה שלי ומי אני, תמיד אחרי כל מפגש עם משהו אני משחזרת את הצורה שבה הגבתי על הדברים ואז מתנחת אתזה ומגיעה למסקנה על איך שאני רואה דברים, ואני תמיד רואה כמה בעיות יש ותמיד מנסה לשפר דברים ולגרום לעתמי להסתכל על דברים אחרת. אני פשוט מבולבלת ברמות, ונמאס לי כי זה פשוט סיוט כל יום ואני רוצה כבר להיות בן אדם שלם שבטוח בעצמו ושתהיה לו סיבה להיות בטוח בעצמו. אני כבר לא יודעת איך להיות